ספר החודש

 כל מה שלא סיפרתי / סלסט אינג

"לידיה מתה אבל הם עדיין לא יודעים זאת."
משפט הפתיחה המזעזע של הספר גרם לי להסתקרן ולהמשיך לקרוא.
מי אומר את המשפט הזה. איך לידיה מתה. מי אלה שאינם יודעים זאת עדיין. מה קורה בהמשך. מי הרג אותה, אם בכלל... המון סימני שאלה.

ואכן, הספר מגלה טפח ומכסה טפחיים. זהו סיפורה של משפחה אמריקנית: האב – מרצה באוניברסיטה בעיירה קטנה באוהיו, בנושא האינדיאנים.
האם, בשלב שבו אנו פוגשים בה, היא עקרת בית, ולהם שלושה ילדים: בן ושתי בנות. לידיה היא האמצעית.
אבל - וכאן מתגלה האבל הגדול - מאחורי כל משפחה אומללה מסתתר סיפור וגם כאן, כמובן. האבא, ג'יימס לי, נולד בסין והגיע לארצות הברית
כילד קטן. האם, מרילין, אמריקנית מלידה, בת להורים לבנים, אבל גדלה בלי אב שנטש אותם בילדותה. ג'יימס, שטרח על לימודיו והצטיין
בהרווארד שאף להיות מרצה באוניברסיטה היוקרתית. אבל שנים רבות הוא מרצה באוניברסיטה קטנה בעיירה קרתנית (שימו לב, בנושא אינדיאנים –
המתיישבים הראשונים הקדומים של המורשת האמריקנית) וכמובן שתולה את האשם בעצם היותו זר. עד עתה הוא זר. הוא חי את הזרות, מרגיש אותה
ולא מתמודד איתה. את כל יהבו להשתלבות בחברה ול"אמריקניות" הוא משליך על בתו, לידיה, בבת-עינו. לידיה שירשה את עיניה הכחולות של אשתו
היא תקוותו לשילוב, להיטמעות בחברה הסובבת אותו ולמחיקת הזרות. הוא עוקב באובססיביות אחר כישוריה החברתיים ודואג שתצא לבלות ושיהיו
לה חברות. ג'יימס רצה שתגשים את כל המאווים הכמוסים שלו שאותם לא מימש אף פעם, למרות שחפץ בכך. בדמיונו, כך מתנהלים החיים של
האמריקנים השורשיים, שהוא לא חלק מהם, ואלה הם דפוסי החיים של האמריקניזציה כפי שהוא רואה אותם.
לידיה היא גם בתה המועדפת של מרילין. מרילין למדה רפואה אך הפסיקה את הלימודים כשגילתה שהיא בהריון עם בנה הבכור, ניית'ן, ובמשך כל השנים
סוחבת הרגשה של "בזבוז". בשלב מסוים עזבה את הבית וחזרה ללימודים - ומכאן נובעת חרדת הנטישה של לידיה שפחדה שהאם תעזוב שוב - אבל מרילין
גילתה שהיא שוב בהריון, עם בתה השלישית האנה, וחזרה הביתה. את ציפיותיה מעצמה היא משליכה על בתה, לידיה. היא דואגת שלידיה תחייה את החלום,
שתמשיך ללימודי רפואה ושתצטיין בכל מה שהיא עושה. מינקות היא מעודדת אותה ללמוד ולהתקדם, רוכשת עבורה ספרים על נשים עוצמתיות ומתקדמות,
מדעניות, רופאות וכו'. היא בודקת את העבודות שלה ומתקנת אותן וחוזרת ומשננת איתה את חומרי הלימוד ומקדישה לה את רוב זמנה ומשאביה.
ג'יימס ומרילין לא מקדישים מספיק זמן ואהבה לילדיהם האחרים, אבל את לידיה הם חונקים בהמון תשומת-לב וציפיות. ולידיה נשברת. ישנם קטעים נוגעים
ללב בספר שבהם מתואר כיצד לידיה מחזיקה את שפורפרת הטלפון קרוב לאוזנה ומדברת עם חברה, אבל בעצם הטלפון דומם. זו הצגה למען אביה שכל כך
רוצה לראות את בתו משתלבת בחברה האמריקנית. תמונה נוספת נוגעת ללב היא כשמרילין, האם, מוצאת בחדרה של לידיה הנעדרת את היומנים שטרחה
כל שנה לקנות ולתת לה במתנה, ריקים. אף מילה לא נכתבה בהם. מרילין לא מכירה כלום ושום דבר מעולמה הפנימי של בתה. בתה הסתירה ממנה הכל,
עסקה כל ימיה בריצוי ההורים  ולמעשה חיה חיים של בשקר אחד גדול ואיום.
בן הברית היחיד של לידיה היה ניית'ן, אחיה. כשהיא מגלה שהוא מתכוון לעזוב את הבית ולנסוע ללמוד בהרווארד, כדור השלג מתחיל להתגלגל ולהיערם.
יש בספר המון מצבים. משפחה לא מתפקדת, עודף ציפיות של ההורים, האכזבה שלהם מחיי היום-יום שלהם, הבדידות של השונים ואי-יכולתם להשתלב,
רגשות האשמה של האב והאם, כל אחד מסיבותיו הוא, הגזענות בעיירה האמריקנית הקטנה, הרצון לרצות, חוסר התקשורת והשתיקות ... אבל הכול בעדינות.
הזוועה מתחוללת מתחת לפני השטח. הכול קיים, נמצא, אבל מרומז. וזו אחת מגדולותיו של הספר הזה.  
הסיפור לא מתרחש בצורה כרונולוגית, אלא כל פעם מפיו של חבר אחר במשפחה. ויחד עם זה הוא קולח ומעניין, ולכאורה מוכר לכל אחד מאיתנו, ובכל זאת חדש.
זהו ספר הביכורים של סלסט אינג שהיא עצמה אמריקנית ממוצא סיני.
הרומן הגיע למקומות הראשונים ברשימות רבי המכר בארצות הברית. בשנת 2014 אף זכה בתואר ספר השנה של אמאזון ובעוד פרסים ותארים. תורגם לכעשרים
שפות. למרות שהספר מערער ועוכר שלווה הוא מומלץ מאד.
277 עמודים. תרגמה מאנגלית: נעה שביט. יצא לאור על ידי סנדיק ספרים בע"מ, בשנת 2016.

כתבה חוה ביסטרי-קוגל, ספריית רמת אליהו