ספר החודש

הכל אודות חביבה / ירון פריד

 

כבר בדפדוף ראשון נחשף טריק. שם הספר "הכל אודות חביבה" מזכיר מאד את "הכל אודות חוה", הסרט המפורסם
משנת 1950 שכתב וביים ג'וזף מנקייביץ. הסרט נוצר בעקבות ספור קצר בשם "חכמת איב" מאת מרי מור. ואכן,
הנושא המרכזי של הספר הוא שחקנית מרהיבה ומוכשרת מאין כמוה אבל מזדקנת לעומת "הדור הצעיר", שאותו
מייצגת שחקנית צעירה ומבטיחה שאמנם מעריצה את חביבה אבל מוכנה מאד מאד להכנס בנעליה ובשביל זה היא
מוכנה לעשות הכל. הנושא כבר סופר ונכתב והוסרט והוצג ודוסקס במגוון אפשרויות ועדיין לא מוצה. ירון פריד
מציע ז'אנר חדש. הוא כותב את ספרו בגוון של סאטירה. הוא מצחיק, הוא מתוחכם, משתמש במשחקי מילים, עושה
שיימינג, מזכיר בלי סוף סופרים, ספרים והצגות, מזכיר רשתות חברתיות, מזכיר עיתונאים ואת כוחם הרב, גולש
קצת לפוליטיקה, (השר עם הכיפה והחתול ששמו צ'כוב), מדבר על החלפת מנהלים ישנים בחדשים, שבאים עם
אג'נדה אחרת. הוא מערב גם נפוטיזם (בעלה לשעבר של חביבה הכניס את בת זוגו ואשתו הנוכחית לעבודה
ב"תיאטרון הציבורי"). אבל יחד עם כל הסאטירה המצחיקה והעקיצה לכיוון הפסטיגלים וה"טלנובלה" מסתתר סיפור
על שחקנית פרימה-דיווה שלא יודעת מתי לעצור. כזאת שמתנהגת באדנות, מאחרת לפגישות, דורשת ומקבלת תפקידים
שמותאמים לה, ונוהגת בשותפיה למשחק בסוג של אכזריות וזלזול. היא מכירה את כוחה ומשתמשת בו. השחקנית הזו
- פשוט הגיע זמנה. וכמו רבים אחרים היא לא יודעת לומר די, לא רוצה לפנות את הבמה לכוכבות אחרות וממשיכה
להאחז בכוח ובאגרסיביות. חביבה בנאום שתכננה לנאום רוצה לספר לקהל: "כל החיים אני סוחבת עגלה של חרא
במעלה ההר (כדוגמת "אמא קוראז'"). אלה החיים בתיאטרון. אלה החיים בכלל: כולם רוצים לחיות, כמו שכתב פעם
חנוך לוין, ולא סתם לחיות, אלא לחיות ולחיות ולחיות. אבל בשביל מה בעצם? מה הגליק הגדול? מה הקטע? סתם
חזירות. חזירות צרופה. כמה סטייקים כבר אפשר לאכול? כמה תפקידים ראשיים אפשר לעשות? ולמה תמיד רוצים
עוד, למה זה אף פעם לא מספיק! אז עשיתי ועשיתי ועשיתי אבל הבור בבטן נשאר ריק ורעב ולא מסופק. המפלצת
שבפנים דרשה עוד ועוד ואני הייתי חייבת להאכיל אותה". (עמוד 398-397). אז נכון, הספר מתוחכם ומצחיק ואני
מזכירה זאת פעם נוספת, אבל בבסיסו זהו ספר על הזדקנות ועל בדידות. ואלה נושאים לא מצחיקים ששווה לדון בהם.

ירון פריד כותב את הספר כאילו הוא מחזה. בשמונה פרקים שהוא קורא להם "מערכות". בתחילה כל פרק שכזה מובא
הסבר אישי או סיפור אישי של אחת הדמויות הנזכרות בסיפור שמדבר על הפעם הראשונה שצפה בחביבה על הבמה
ומה זה עשה לו. הסיום לא מפתיע. חביבה עוזבת את התיאטרון, לוקחת את המחזה שלה לתיאטרון מתחרה, ולא
מצליחה להעלות אותו. היא מתה. הסברה היא שזה קורה כתוצאה מדום לב. ראש הממשלה נושא נאום שבו הוא מבכה
את מותה, שר החינוך נושא נאום ממלכתי בעקבות המוות, קוראים לאולם הגדול בתיאטרון על שמה, שן הבינה שלה
נמכרת במכירה פומבית והכסף המתקבל מהמכירה משמש כקרן לעזרת שחקנים בודדים. נו, זה לא משנה את העובדה.
חביבה רוז מתה בודדה. כסימן וכסמל לכוכבת שחשבה שתקבור את כולם. אבל זה לא קרה.

ירון פריד, יליד 1965, הוא סופר, עיתונאי, מתרגם (גם את כל רבי המכר של הרלן קובן), מבקר קולנוע ותיאטרון
ובכלל איש תיאטרון ישראלי. זהו ספרו השלישי.

את הספר הקדיש ירון פריד לגילה אלמגור: המלכה האם.


כתבה חוה ביסטרי-קוגל, ספריית רמת אליהו

כריכת הספר הכל אודות חביבה