ספר החודש

בית השינה/ ג'ונתן קו

 

"בית השינה" הוא ספר מהנה ביותר, משעשע, סוחף – ועם זאת, יש בו אמירה, והוא ניחן ברגישות כלפי רבות
מהדמויות שבו. גיבורי הספר – שרה, רוברט, ורוניקה וסטן – בטח ייראו לכם לאורך הקריאה "משוגעים"
לגמרי. אבל הרגישות של הסופר, ג'ונתן קו, והרגישות שלכם, לא ייתנו לכם להמשיך לשפוט אותם ככה.
כי הם בסך-הכול בני אדם.
על צוק מעל האוקיאנוס עומד בית גדול, אפור. קוראים לו אשדאון. גם בתוך הבית אפשר תמיד לשמוע את
נהמת הגלים. הבית הזה שימש שנים רבות מעונות סטודנטים, והיום (בזמן ההווה של הסיפור) יש בו מעבדה
לחקר השינה. באורח פלא, שנים רבות אחרי שסיימו את הלימודים ועזבו את המעונות, מפגיש הבית בין
גורלותיהם של חמישה סטודנטים (הארבעה שהוזכרו לעיל, ואחד שנדמה לי שקצת פחות תאהבו, שמו גרגורי
דאדן). העלילה מקפצת בקלילות בין הזמנים.
שרה טיודור יוצאת עם גרגורי דאדן קצת יותר משנה, והם מתגוררים יחד במעונות באשדאון. היא מרגישה
שהיחסים האלה רעים ושדינם להסתיים. באותם ימים היא פוגשת דייר חדש, ועוד בטרם הם שואלים זה את זה
לשמו, הם נקשרים בשיחה עמוקה, חושפת, "ובכל זאת סיפרה לו הכול... הדייר החדש האזין ברוב קשב כשהוא
לוגם מהקפה שלו: מפתיע, חשבה שרה, בדיוק האיזון הנכון בין השתתפות לבין נימה קלילה יותר של הרגעה
(משום שיחד איתה, הוא עודד אותה לצחוק על העניין ולראות בו סתם...)". זה היה רוברט.
לכל אורך שהותם באשדאון רוברט חשק בשרה, כירכר סביבה, והיא הבחינה בזה, אך רצתה בו רק כידיד.
תחילה כי עדיין יצאה עם גרגורי, אח"כ כי גילתה שהיא לסבית, והחלה לצאת עם בחורה דעתנית וקצוצת-שיער
בשם ורוניקה. האם עד לסוף הספר רוברט יצליח להיות בן הזוג של שרה? לא אגלה.
את גרגורי שרה לא אהבה. בעצם אף אחד לא אהב אותו. גרגורי אינו "איש של אנשים", אלא של רעיונות גדולים.
הרעיון שלו הוא שהשינה היא דבר מיותר ונוראי, שמבזבז שליש מחיינו – גרוע יותר מכול מחלה ממארת! לכן,
לאחר שאשדאון יחדל לשמש את האוניברסיטה, הוא יקים במקום מעבדה לחקר השינה. למעבדה הזאת עתיד
להגיע חבר משותף של שרה ורוברט – טרי. היום הוא כותב טורי -ביקורת על סרטים. בעבר הוא נהג לישון
ארבע-עשרה שעות בלילה, אבל הוא היה מתוסכל מאי-היכולת לשחזר את החלומות הנפלאים שחלם בשנתו.
אז הוא הפסיק לישון.
כן, הוא הפסיק לישון. לא משהו בלתי-אפשרי, אם אתה שותה כמה עשרות כוסות קפה ביום. בשביל גרגורי דאדן,
טרי הוא "מקרה" מעניין מאוד, אדם שמצבו אידיאלי. אחרי הכול, דאדן לא מעוניין לרפא אנשים ממחסור בשינה,
אלא להיפך...
לאורך עמודים רבים, ככל שהעלילה מתקדמת, בולטת ומטרידה היעדרותו של רוברט. לא אוכל לגלות לכם על
קורותיו. אסתפק בכך: בשנים שאחרי אשדאון רוברט קרס, טופל, והתאושש בצורה מדהימה. אבל מיחסה של
שרה כלפיו ("ידיד") הוא מעולם לא הצליח להתאושש.
כל אחד מגיבורי הספר ניחן ביחס יוצא דופן כלפי השינה, או מבעיות בשינה. לכל אחד מהם קשה לקבל צד אחר
שלה: היא ביזבוז זמן. היא הופכת אותנו מאנשים בעלי מודעות ויכולת שליטה לפגיעים וחסרי הכרה. היא מביאה
אותנו בחלומותינו הטובים לגבהים שלא נצליח לשחזר בזמן הערות, בחיינו האמיתיים. במצבי-קצה, אנחנו אפילו
עלולים להתייחס לחלומותינו כאמת. לכל אורך הדרך קורץ כלפינו המחבר, ללא מילים: אני ואתם יודעים שאת
כוחנו ביום אנחנו חייבים לשנת-הלילה, אבל הם? הם עוד צריכים לגלות את זה. ה"קריצה" הזאת מבטאת את
ההומור המשובח שבספר: הבדיחה נמצאת מתחת למילים עצמן, ואיך אומרים – "לא צחקתי עליך, צחקתי איתך".
"בית השינה" אינו ספר מושלם. לטעמי, יש עודף בכמות המפגשים האקראיים, שמורגש בערך מאמצע הספר,
ופוגע באמינות הסיפור. אבל זה יקרה בשלב בו כבר תאהבו את הגיבורים ותהיו מרותקים לדעת לאן קו יוליך
אותם – מה יעלה בגורלם? האם הוא מתכנן סוף טוב, או אפל ואכזרי? אז אני בטוח שגם אתם תמשיכו לקרוא
עד הסוף ה...
קריאה נעימה.

כתב: יובל שטינברג, כותר ראשון שקמה

 

כריכת הספר בית השינה