ספר החודש

מזל קטן / קלאודיה פיניירו

 

המזל הקטן הוא רק פתיח לאסון הגדול.
קלאודיה פיניירו בחרה לגיבורת ספרה את מרי האמריקנית מבוסטון שחוזרת למקום בו קרה האסון הגדול. קו השבר הנוראי
של חייה. מזמן לא קראתי ספר כל כך רגיש וכל כך מלא בתובנות אנושיות. למרות הנסיבות הנוראיות ומכמירות הלב שמרילה
חוותה הספר נע בקלילות ו"זורם". הסיפורים והתיאורים אמינים כל כך שהם גורמים לי לחשוב שאני מכירה את מרי מאז
ומתמיד ומזהה את קו החשיבה ואת ההתנהגות שלה. מה הייתי עושה במקרה כזה? איך כל אחד מאיתנו היה מתנהג בנסיבות
האלה?
מרי היא אחת מאותם אנשים שיכולים לצפות בקו השבר של חייהן ברגע שזה קורה. ו"בעזרת אנשים טובים" כפי שהיא מספרת,
היא מצליחה לקום מההריסות ולהמשיך. אבל איך היא עושה את זה בלי שהעבר ימחוץ אותה? היא מסגלת לעצמה אמצעי
התמודדות ותמיד מלווה אותנו השאלה אם גם אנחנו היינו נוהגים כך.
קלאודיה פיניירו שותלת בספר רמזים מטרימים שמעצימים את המתח. ואכן, הספר לובש צורה של מותחן פסיכולוגי אבל זו
התחזות. זה ספר על אנשים ועל אהבה, על משפחות מסוגים שונים שבכל צורה הם העוגן של חיינו ועל יחסים, ועל השאלה
הגדולה - עד לאן תגיע אהבת אם. הספר מתובל בציטטות ובאזכורים מספרים אחרים ומסופרים שונים. "חשמלית ושמה תשוקה"
(טנסי ויליאמס), "הבנות האחרות" (של אליס מונרו) ועוד. בן זוגה האמריקאי, שלמעשה מציל אותה מעצמה, פוקח לה את
העיניים בקשר לחייה ומגיש לה ספרים לקריאה שמחזירים אותה למסלול. וזה נהדר.
הגיבורה, מרי, אשתו של רוברט, לא שוכחת את עברה. היא חיה איתו ולצידו. היא לא שוכחת את כל ההתנכרות ואת השנאה,
את הבוז ואת הנקמנות בדרך שאנשים נהגו בה. אבל היא גם זוכרת את אלה שאמרו מילה טובה והבינו, הרימו אותה מההריסות
ותמכו בה עד שיצאה לדרך שבה יכלה להתמודד. והם המזל הקטן של חייה.
אני חייבת לסיים עם ציטטה ובחרתי בזו שבעמוד 138 (מתוך אינספור ציטטות שרציתי להעתיק למחברת ובחלקן אפילו עשיתי
זאת): "ישנם אירועים מסוימים שנגזר עליהם לקרות, אין נסיבות שעשויות היו למנוע אותם. גם אם אדם עושה קיצורי דרך או
סוטה מהדרך או אפילו נעצר במקומו. אין עילה ואין דת שיסבירו למה. כפי שאי אפשר להסביר על מה ולמה המלחמות או מעשי
הטבח....במפת הדרכים של חיינו רשומה התחנה ההיא כחלק מהדרך שאנו עוברים בה... אי אפשר למנוע את הנסיבות אבל כן
קיימת האפשרות להחליט מה לעשות אחר כך. ואני בחרתי"..... "איש לא כפה עלי לעשות מה שעשיתי לאחר מכן. לא כולנו
מסוגלים לבחור את האפשרות הטובה ביותר..."
רוצו ותקראו את הספר (וגם את הספר הקודם שלה: "האלמנות של ימי חמישי", אנושי ומקסים). תודה להוצאת "תשע נשמות"
שמרימה את הכפפה ומביאה לנו מתנות קטנות.
כמה מילים על הסופרת קלאודיה פיניירו: ילידת ארגנטינה, 1960. מוציאה ספרים בקצב של אחד לשנתיים. נחשבת בשלישיה
הפותחת של סופרי אמריקה הדרומית, ואני שמחה שתירגמו אותה לעברית.

כתבה חוה ביסטרי-קוגל, ספריית רמת אליהו

כריכת הספר מזל קטן