ספר החודש

צבע החלב/ נל ליישון

"צבע החלב" הוא מסוג הספרים שבו-זמנית קל וקשה לכתוב עליהם. קל לדבר בשבחו ולחבר אותו לתהליכים חברתיים ותרבותיים שקורים היום.
קשה לספר עליו בלי לגלות לכם מה קורה בחלקו האחרון, כשמתרחשים אירועים שצובעים את הסיפור באור חדש ובגוונים אחרים.
לפני המחמאות לספר עצמו, מגיעות מחמאות להוצאה שבמסגרתה הספר יצא לאור בעברית: אם הגעתם לספרייה כדי לקחת ספר איכותי ומהנה אך
לא ארוך, אז הספרים של הוצאת "תשע נשמות" הם הימור בטוח. בהוצאה הזאת מלקטים ומגישים את הספרים הכי תקשורתיים של הסופרים הכי טובים.
הסוגה של רומנים היסטוריים רחוקה מלהיות חד-גונית או אחידה ברמתה. אבל גם בתוך המגוון הזה, "צבע החלב" מתבלט בשפה מיוחדת, בקו ברור, ובמסר
שעובר היטב, אך לא כופה את עצמו על הסיפור ולא פוגע בו. אגב, זה לא רומן היסטורי שבו שזורים חיי הגיבור באירועים היסטוריים או בתהליכים היסטוריים.
בגוף ראשון ובשפה משובשת מתארת מרי, נערה שגדלה במשפחה כפרית באנגלייה, במאה התשע-עשרה, את חיי היומיום שלה, בכפר שנדמה כי דבר לא משתנה
בו, מלבד החיים של מרי עצמה. כל-כך הרבה ממה שמרי מספרת מעורר את המחשבה, "ככה בדיוק דברים התרחשו. כמה שזה דרמטי כשזה בא מפיה. כמה שזה
ודאי חסר-ערך ולא מעניין מנקודת מבטן של שאר הדמויות בספר". והמתח הזה, בין מה שדרמטי בשבילנו, אבל אגבי בשביל האנשים שמקיפים את מרי, מטעין
את הספר בעוצמה גדולה ובמשמעות.
במשפחה של מרי יש צורך בידיים עובדות לעבודת החקלאות ולעבודות הבית. לצערו של אב המשפחה, נולדו לו ארבע בנות, ואף לא בן אחד שיישא על כתפיו
את העבודות הקשות. הבנות עושות את כל הדרוש בשדה ובבית, ולמרות זאת האב מוציא עליהן את תסכולו. יותר מכל הוא זועם על מרי, שחושבת לאט ופועלת
לאט. את חוסר-היעילות שלה בבית הוא ממיר ברווח, כשהוא משכיר אותה כעובדת-בית לכומר של הכפר. מרי מוצאת שפה משותפת עם אשת הכומר, אישה
חולנית, טובת-לב, ומופתעת מהכומר שמלמד אותה קרוא וכתוב – ידע שהיה נדיר מאוד לפני העידן המודרני.
הנערה האיטית מתגלה כתלמידה מצוינת, אבל החיים בבית הכומר הולכים ומשתנים לרעה (ולא אפרט כדי להימנע מספויילרים). אמנם מבחינה רשמית וחוקית
אין באנגליה מעמדות, אבל בפועל מרי שייכת למעמד החברתי הכי נמוך. כך, כשחייו של הכומר מתהפכים ומגלים את צדו האפל, חסר החמלה, אין אף אדם או
ממסד שיבין את מרי, יגן או יחוס עליה. ולמרות שהעלילה מתרחשת במאה התשע עשרה, מתעוררת המחשבה על הקשר, גם בימינו, בין הכסף והמעמד שלנו
לבין היכולת שלנו להגן על עצמנו.
לא מזמן פרצה לחיינו מהפכת "Me Too" והעלתה את רמת המודעות שלנו לצד האפור של הניצול ולקו הדק שבין הלגיטימי לאסור. אחד הכלים של המאבק
הוא מתן מילים ושמות – ובעצם, גבולות – לאותו טווח אפור. "צבע החלב" הוא ספר על כמה מצבים אנושיים, חברתיים ותרבותיים, שאנחנו מבינים היום
בצורה אחרת בזכות מהפכות שהתרחשו ועדיין מתרחשות.
אבל, למרות שהספר נכתב לפני שנים בודדות, המילים המפורשות לא נמצאות בו. מרי הרי למדה רק עתה לכתוב. כתיבתה פשוטה. היא לא מכירה את השפה
לעומק. היא טועה בהרבה מילים כי היא פשוט לא מכירה אותן. אבל אנחנו יודעים את השמות של הדברים, וכקוראים, אתם תרצו לענות למרי, קצת בשביל
לתקן אותה, והרבה בשביל לתקן את מסלול חייה.
קריאה נעימה!

"צבע החלב" מאת נל ליישון. הוצאת תשע נשמות. 219 עמודים.
כתב: יובל שטינברג, מידען בכותר ראשון שקמה