האנשים מרציף 5 / קלייר פולי
בעולם הדיגיטלי והמנוכר שלנו, נפגשים פחות, מדברים פחות, לפעמים רק מסתמסים או שולחים הודעות בוואטסאפ, מסתמכים על קשרים
ברשתות החברתיות ומקבלים שירות מבוטים. קלייר פולי מחזירה אותנו לעולם האנושי. לקשר הבין-אישי. כמובן שגם כאן משתלבים
הסמארטפונים והמחשבים ועולם הרשתות, אבל בקטנה. העיקר הוא הסימפטיה או האנטיפתיה כלפי אנשים אמיתיים שנוגעים ומדברים.
איונה, היא הדמות המובילה שבספר. המקשרת. אישיות צבעונית, דעתנית, בעלת סולם ערכים, וחלק מקיסמה הוא גם חוסר המודעות שלה
למוזרות שלה. יום יום בשעה קבועה, עולה איונה על הרכבת בהמפטון ונוסעת עד תחנת ווטרלו. שם נמצאת מערכת המגזין בו היא עובדת.
ברכבת היא יושבת במקום קבוע ולידה מושיבה את כלבתה הקטנה שאינה נפרדת ממנה. הקהל ברכבת כבר רגיל ואפילו לא מביע התנגדות.
מסביבה מתאספים לאט נוסעים קבועים שעולים ויורדים בתחנות השונות. בתחילת הסיפור איונה לא מדברת עם שותפיה לנסיעה. לכל אחד
היא מדביקה שם ותאור שהיא בודה מליבה. ומסתבר שלא רק היא. גם הנוסעים השונים ברכבת מזהים אחד את השני ולא יוצרים קשרי חברות,
אבל לכל אחד מחשבות, דעות, תיאורים ותיאוריות לגבי האחרים. העולם כמנהגו נוהג עד שיום אחד: ..."השוביניסט המגונדר מסרביטון",
הגבר הלבוש היטב עם שעון יד מהודר ונעלי מותגים מפורסמות, זה שיושב בפישוק רגליים גדול בלי להתחשב באנשים שנאלצים להדבק לפינה,
זה שמשדר בטחון עצמי מופרז, אנוכיות בלתי מרוסנת, חיים נוחים ועשירים, זה שמדבר בקולי קולות בטלפון הנייד שברשותו וסוגר עיסקאות
בורסאיות בלי להתחשב בקהל המאזינים, נחנק מעינב שבלע. וזה רגע המהפך.
איונה לוקחת חלק במאמצי ההצלה. מתעשתת מהר. טופחת על גבו. וקוראת בקול: "יש רופא בקהל?" ומיד מגיע אחד הנוסעים הקבועים מרציף 5
ומודיע – אני אח. הוא מטפל במצב ומציל את קורבן העינב. מכאן מתחילה אינטראקציה בין האנשים, מסתבר שלכל אחד סיפור משלו שלא
בדיוק תואם את מה שהאחרים חושבים עליו. כל אחד הוא חלק ממערכת גדולה וכל אחד תלוי גם באחרים. בסוף כולם תומכים זה בזה ונתמכים.
ספר אנושי. מלא אמיתות רגישות. מצחיקות. כואבות. תמהיל של החיים עצמם. המסקנה היא שיחסים בין בני-אדם הופכים את החיים לטובים ולשווים.
"בזמן שצעד מוכנית לעבר רציף 5, הוא בהה בנעלי הגוצ'י המצוחצחות שלו. הנעליים, בדומה לשעון הרולקס ועניבת ההרמס, הפיחו בו תמיד
מעט בטחון עצמי. שום דבר רע באמת לא יכול לקרות לגבר שנועל לרגליו נעלי גוצ'י. נכון" (עמוד 47).
וכמו משפטים רבים בספר, כמובן גם זה מתהפך כשאנחנו לומדים על עברו ועל חייו, על מעשיו, על מניעיו והתנהלותו.
וכך קורה גם עם כל הנוסעים האחרים. וגם עם איונה כמובן.
ספר מפתיע מצד אחד בפשטותו ומצד אחר באמיתות שהוא יורה לנו בפרצוף. ספר מצחיק ומשעשע ומצד אחר נוגע ומרפרף בנושאים חברתיים
כואבים. אולי קצת דחוס אבל קל לקריאה. הפרקים קצרים. כל פרק מוקדש לאחד הנוסעים מרציף 5, והסיפורים משתלבים.
אל תפסחו על "דבר הסופרת" בעמוד 338.
