קורות הולכת הרגל / דבורה דויטש
ענת גולן, בת 40, היא עקרת בית מתוך בחירה. היא מנהלת ומובילה משפחה בת שני בנים, שהגדול ביניהם
הוא בן 9, ובעל. היא דואגת לכביסות, לקניות, לניקיון, לחינוך, לבישול ולתזונה, לתורים ולבדיקות רפואיות,
לטיפול בחולים, לאמא שלה החרדית שמתגוררת בירושלים (בעוד היא באזור המרכז) – בקיצור, לכל בכל מכל,
וזה לא פשוט.
כל ערב מקפידה ענת עם ילדיה על צחצוח שיניים ועל הליכה לישון בזמן, וכל בוקר היא מעירה אותם, מכינה להם
סנדוויצ'ים ובקבוק מים, ובודקת את התיקים. סדר היום שלה עמוס, וכל משאביה וכוחותיה מוקדשים במיוחד לבנה
האוטיסט. היא מרגישה אחריות גדולה כלפיו, וגם לבנה הצעיר, שחי בצל ההתייחסות לאחיו. גם בעלה מכיר בזה
שהילד הזה הוא פרוייקט חייה. אז הוא לא מפריע: הוא לא עוזר באופן מובהק, אבל הוא גם לא עומד בדרכה, ומעודד
אותה לפי דרכו. לאורך הסיפור עוברת ענת תהליכים שונים.
ענת מקבלת הזמנה לפגישת מחזור, ומיד מתחילה לערוך רשימת מטלות: איך להתכונן לפגישה. המשימה הראשונה
היא לרזות, וכל הפרקים עד לפגישת המחזור מתחילים במשקלה הנוכחי ובהחלטות שהיא מקבלת לגבי המשך הדרך.
משימה נוספת היא כמובן לשנות את הכותרת "עקרת בית": לחשוב מה היא יכולה לעשות מעבר לזה, ואיך להציג את
עצמה בפני בני כיתתה. פגישת המחזור הצפויה מעוררת בה שלל מחשבות: מה עם חברותיה וחבריה מאותם ימים,
מה יגידו... וכן הלאה.
יוחאי, בנה האוטיסט של ענת, הוא בכיתה ד', ובבית הספר שלו - בחינוך הממלכתי-דתי - מקובל להפריד בין הבנים
לבנות החל מכיתה ה'. ענת מאמינה בכיתה המעורבת, והיא לא מעוניינת בכך שיפרידו בין יוחאי לבין חברותיו לכיתה.
במלחמתה נגד ההפרדה, היא מגלה בקרבה כישרונות ארגון וניהול, שמתגלים בכל עוזם. כך היא גם פוגשת בטיפוסים
שונים ובגישות שונות.
ענת הפסיקה לנהוג ביום שבו יצאה (עם שני בניה ובלי בעלה) מהפגישה עם הרופא שבה נאמר לה שהילד אובחן כאוטיסט.
היא עלתה לרכב בדרכה מירושלים לכיוון תל אביב, אבל נתקפה בחרדה: האחריות הגדולה מאד לחייו, להתקדמותו,
לשילובו בחברה, להיותו בן אדם מאושר – האחריות הזו הכריעה אותה ברגע אחד. היא עצרה בצד הדרך והזעיקה את
בעלה שיבוא לחלצם, ומאז היא הולכת רגל. מכאן שם הספר: קורות ההולכת ברגל.
הספר מחולק לפרקים קצרים, שעולים בהם הרבה סיפורי משנה ודילמות. מאוד אהבתי את הספר. הוא רהוט וקולח, מצחיק
מדי פעם, וקל להזדהות איתו, במיוחד לנו, הנשים. אנחנו כבר יודעות שלהיות עקרת בית זה לא פשוט ולא קל.
התיאורים בספר צבעוניים מאוד, והעלילה זורקת אותנו קדימה ואחורה (ולצדדים...) לתקופות שונות בחייה של ענת. היא
מפעילה את חושינו, וקל מאוד להזדהות עם דמותה של ענת, גם אם אינך מהצד הימני-לייט של המפה הפוליטית. הגישה
שנובעת מהספר מבטאת פלורליזם, מקבלת ונינוחה. את המצבים שעוברת ענת, כולנו חווינו, או לפחות שמענו והכרנו דרך
חברינו. אנו יודעים לאורך כל הדרך שענת נמצאת במסע: כרגע היא עקרת בית ו"הולכת רגל", אבל ברור שזו רק חטיבה
אחת, ושצפויים לה שינויים והתפתחויות לכיוונים אחרים – יש לה את הכוחות הדרושים, והיא כבר הוכיחה את זה.
עבור דבורה דויטש, הסופרת, זהו ספרה הראשון. חלק גדול דמותה של ענת גולן מבוסס על אישיותה ועל חייה של המחברת.
גם היא דתיה לשעבר. גם היא אם לבן אוטיסט, שההתמודדות איתו היא מיוחדת. גם היא, כמו ענת, נוהגת לשלוח מכתבים
למדור "המכתב שלא נכתב" בעיתון "לאשה", ומפעם לפעם לזכות בחופשה זוגית באילת, כפי שמסופר בספר, ואלו רק חלק
מנקודות הדימיון.
כתבה: חוה ביסטרי, ספריית רמת אליהו
