National Library of the Republic of Tatarstan, Kazan, Russia

National Library of the Republic of Tatarstan, the branch number 1
אוכלוסייה: קאזאן היא בירת רפובליקת טטרסטאן והיא אחת הערים הגדולות ברוסיה. העיר שוכנת על מפגש הנהרות
וולגה וקזנקה. בשנת 2017 מספר התושבים היה 1,231,878.
מערך הספריות: 20 ספריות ציבוריות.
שנה: 2020
שטח: 15,102 מ"ר
עלות: כ- 203 מיליון דולר
אדריכלות: Architecture Xopa 
לקריאה נוספת ולתמונות: National Library of the Republic of Tatarstan, Kazan, Russia

הבניין המשופץ של הספרייה הלאומית של טטרסטן הוא מבנה מתקופת המודרניזם הסובייטי, שהוקם בשנת 1987 והיה הסניף הקזאני של מוזיאון לנין. היו בו חדרי קריאה,
במה לניסויים תיאטרליים, אולפן הקלטות, אזורי בילוי ומשחקי ילדים.
הבניין עטוי אבן טופה ארמנית, שמזכירה את דמותו של דגל סובייטי מתנופף. זו מהווה מרכיב מרכזי במקום, ודוגמה בולטת לאדריכלות הסובייטית המאוחרת. לאחר קריסת ברית
המועצות, הוקם שם מרכז התרבות הלאומי "קזאן", שבו שכן גם המוזיאון העירוני עד לאחרונה.
ההישג הבולט ביותר של הפרויקט, לצד שימור וכיבוד המאפיינים החומריים והמרחביים של העיצוב המקורי, הוא השינוי הדרמטי שבהפיכת מבנה קודר ומיושן למרחב ציבורי תוסס
ושוקק חיים. כך למשל, הצליחו לשמר את הפסל המדהים "הפגנה אנטי-מלחמתית" של הפסל הגאורגי אלכסנדר שנגליה, ולהתאימו לפרויקט החדש. הפסל הוצב בבניין מלכתחילה,
ומשחזרי קזאן שיקמו בקפידה את המראה המקורי שלו.
לאדריכלי הפרויקט היה חשוב לסלק את האידיאולוגיה הסובייטית ממרחבי הספרייה, ולהפוך את המקום האפל למבנה פתוח שבו כל אחד וכל אחת יכולים למצוא משהו שהם אוהבים.
הפרויקט נעשה בשיתוף עמיתים מהספרייה המרכזית במוסקבה על שם נ.א.נקרסוב, שהכינו יחד עם משרד האדריכלים את המשימות הטכניות לפרויקט. במסמך תיארו המומחים את הדרישות
עבור המוסד המחודש. הם נסמכו על הפגישות האסטרטגיות והראיונות שנערכו יחד עם נציגי הספרייה הלאומית, עם משרד התרבות של הרפובליקה של טטרסטן, עם אנשי תרבות בקזאן,
עם אדריכלים ועם מעצבים.
בתהליך פיתוח הפרויקט נלמדו התוכניות האדריכליות של מרכזי-תרבות ושל ספריות ציבוריות ולאומיות ברחבי העולם. כך למשל נבחנה בנייה מודרנית של הספרייה הציבורית "אודי" בהלסינקי
ושל "דייכמן בורביקה" באוסלו, כמו גם של מבנים קלאסיים יותר, כגון הספרייה הבריטית - מרחבים תרבות וחברה שאין להם מקבילים ברוסיה. אמנם, ניתן למצוא בפרויקט קווי דמיון עם מרכזי
תרבות אחרים, אך במרכז הפרויקט הזה טמון מסר תרבותי רב-עוצמה.
הפרוזדור המרכזי, שגובהו כפול, מחבר בין תפקידי הליבה של הבניין ובינו לבין סוללת נהר קזאנקה וכיכר העיר. כלומר, המבואה מחברת לא רק בין חלקי הבניין השונים, אלא גם בין שברי המרקם
העירוני שמקיף את הבניין. האלמנטים האנכיים של המבואה מרוככים באמצעים שונים, כמו תבליט ירוק, שיש לבן, טיח לבן ואבן חול. הרצפה עשויה מברצ'יה - סלע משקע המורכב משברים שבורים
של מינרלים, או סלעים שמחוברים יחד על ידי מטריצה דקיקה - בעוד שבתקרה יש לוחות אקוסטיים נסתרים.
ממערב לפרוזדור, בקומת הקרקע, מוקמו החללים הרב-תכליתיים של הספרייה הציבורית, ובהם חללי קריאה לפעוטות, לילדים ולבני נוער, מעבדת מחשבים וחדר מוסיקה. חלק זה של הספרייה הלאומית
הוא המרשים ביותר, משום שהוא פתוח והוא מכיל פונקציות ציבוריות עבור כל קבוצות המשתמשים. חלליו תוכננו בצורה עכשווית, מאופקת ודמוקרטית. נעשה שימוש במרקם הטבעי של בטון, של מתכת
ושל זכוכית. בחללים פוזר ריהוט רך בצבעים מרגיעים ומעליו תאורה ממוקדת.
ממזרח למבואה, בקומה השנייה, מוקמו חללי הקריאה של ספרייה אקדמית. העיצוב האדריכלי של מרחבי הספרייה האקדמית נותנת כבוד לאדריכלות הסובייטית המאוחרת-המודרניסטית. מבחינה מרחבית,
ביחס לפריסת רצפת המוזיאון המקורית, נשמר חלל הספרייה כמבנה מדורג המורכב משלושה מפלסים רצופים. מפלסים אלה מהווים למעשה מרחב ללימוד פרטני וקבוצתי כאחד, אזור קטלוג, חלל תצוגה
ליניארי והפסל יוצא-הדופן - "הפגנת אנטי מלחמה" שאותו הזכרנו בהתחלה.
בנוסף למרחבי הספרייה הגדולים, בניין הספרייה הלאומית מכיל אולם כנסים, אולם לתצוגת תערוכות, אולם ל"תיאטרון שחור", אולפן הקלטות, אולמות הרצאות, משרדים לצוות הספרייה ומספר מחסני ספרים.
הדרישה של קובעי המדיניות הייתה שהספרייה תהיה פתוחה לכלל הציבור. אפשר להיכנס לאזור הציבורי ללא כרטיס ספרייה ופשוט לשבת לקרוא ספר. בכך משרת המקום את הציבור הרחב, כמו גם סטודנטים
ומדענים, שעבורם המבנה הוא כלי עבודה. לשם כך הוקמו חדרי קריאה מאובזרים שכדי להיכנס אליהם, יש להשאיר ביגוד נלווה בלוקרים ולהחזיק בכרטיס ספרייה.
בספרייה הציבורית ישנם מרחבים לעבודה נוחה ולבילוי. הדבר מתבטא בסגנון של הכיסאות, הכורסאות, הספות ושולחנות הקפה, לעומת הספרייה הקלאסית, בה ישנם חללי עבודה רבים ושונים - אך לאדם אחד
או שניים. גם כאן, העיצוב מכוון לנוחות העבודה.
הפרויקט של הספרייה הלאומית הוא גם פנייה לתרבויות של כל עמי טטרסטאן. ליוזמי הפרויקט היה חשוב לפנות למניעים הלאומיים של עמי האזור, אך לעשות זאת בצורה עדינה וחיננית. בעיטור המקום נעשה
שימוש בצבעי דגל טטרסטאן - לבן, ירוק ואדום. זהו פרט בולט שמלווה את המבקר בכל החללים מסבירי-הפנים. כמו כן, יש התייחסות לתרבות של אבות התרבות הטטארית. לדוגמה, קיר אבן חול מתכתב עם החומר
המקומי, והטקטוניקה העוצמתית שלו מזכירה אנדרטאות ארכיטקטוניות עתיקות. למי שיכול לזהות את ההפניות, זהו גילוי מבורך - המרחב הרב-שכבתי ייפתח לאדם כסיפור עם פרקים שונים וברמות שונות.