אנטארקטיקה / קלייר קיגן

תרגום מאנגלית: תומר בן אהרון
16 סיפורים.
256 עמודים. הוצאת תשע נשמות. 2019.

הוצאת הספרים "תשע נשמות" שוב התעלתה על עצמה והוציאה את "אנטארקטיקה" שכתבה הסופרת האירית קלייר קיגן. כל מי שקרא את הספר הקודם שלה, "ללכת בשדות הכחולים",
שהתפרסם בעברית בשנת 2015, פשוט חוגג.
קלייר קיגן נולדה באזור כפרי באירלנד בשנת 1968, למדה בארצות הברית וחזרה לאירלנד. היא נחשבת לאחד הקולות המובילים בספרות האירית, וניכרת מומחיותה הן בנובלות והן בסיפור הקצר.
ואכן, אנטארקטיקה הוא קובץ של 16 סיפורים, שנקרא על שם הסיפור הראשון שבו. הסיפורים אינם אחידים ברמתם, אבל רובם נהדרים. עד כדי כך נהדרים, שכשמיד כשסיימתי את הספר, התחלתי
לקרוא אותו מחדש.
רוב הסיפורים עוסקים בחיים באירלנד הכפרית והשמרנית, חיים פשוטים ויומיומיים. רובם הגדול עוסק בנשים - הגיבורים הם בעצם גיבורות. קל להרגיש שיש לקלייר קיגאן אג'נדה ברורה בנוגע ליחסי
הכוחות בין גברים ונשים, ובדרך כלל הן אלה שיוצאות מופסדות במערך הזה. באחד מהסיפורים שואלת ילדה את אימה מדוע הן עושות הכול, מטפלות במשק ובבעלי החיים ועובדות קשה כל הזמן, בעוד
שאביה ואחיה אוכלים או משחקים בקליעת חיצים, או נמצאים ספונים בבית:" למה הם לא עושים כלום? – אני שואלת. אני דוחפת יד לקש החם ומחפשת ביצים. התרנגולות מטילות פחות בחורף.
הם גברים – היא אומרת. כאילו זה מסביר הכל" . בהמשך לתמונה זו הילדה נכנסת הביתה ומתכופפת. האב והאח משחקים בקליעת חיצים, ורק במזל גדול החץ לא פוגע בה בראש. "הה, תראה – קורא שיימוס.
– בול פגיעה – אומר האב".
הסיפורים לכאורה פשוטים. השפה בהירה וזורמת, לסיפור יש התחלה ואמצע, אבל לא תמיד יש לו סוף. וכאן מתבטא פן נוסף בגדולתה של קלייר קיגן: היא סומכת על האינטליגנציה של הקורא, לא "מאכילה
אותו בכפית". ישנם משפטים שמתוכם ניתן לראות את התמונה השלמה כולל רגשות, מחשבות או מעשים שעומדים מאחוריה ("יריד! אוי, אלוהים, בואי נלך לשם" צועק גאתרי ומשרבב את כתפיו מהחלון.
"בואי נעלה על הגלגל. תראי איזה גובה." הוא אומר לעצמו שמתישהו יהיו חייבים לעצור, ועדיף כבר כאן, במקום שמוכרים בו אלכוהול...) ...ושוב אין שם לאשה. תראו כמה הרבה מסתתר במשפט כה קצר.
גבר ואישה זרים מתכתבים ונפגשים. היא לוקחת חופשה ממשפחתה, מכינה את בעלה והילדים, מוציאה חליפה מניקוי, משאירה ארוחות מבושלות, ונוסעת לפגוש גבר שמעולם לא פגשה, בידיעה שאם לא תעשה
את זה עכשיו, אז לעולם זה לא יקרה. הזרות, המבוכה, ההתחפשות, הנחישות, ההחלטה, האומץ, הפחד, ההרפתקנות - כמה רגשות מעורבים בסיפור קצר שכזה. ובמשפט הקצר שאומר גאתרי מסתתר כל כך הרבה.
כל הספר שזור בתמונות שכאלה, שמספיק משפט קטן המעורר את זיכרוננו, ומהדהד במה שאנחנו יודעים ומכירים מהחיים, מהאנשים סביבנו, או מהספרות. למרות שהסיפורים מאד מקומיים, האנשים הם אותם
 אנשים בכל מקום בעולם ומאז ולתמיד.
שני הסיפורים האחרונים בקובץ מתרחשים בארצות הברית, אבל אינם שונים במהותם. מאחורי כל משפט מסתתר סיפור, והם כל כך מזוקקים וכל כך קפדניים. אין מילה מיותרת. לדעתי התמונות המובאות בכל
 סיפור קצר כזה יכולות להפוך לבסיס להרבה ספרים.
קראתי בשקיקה. (פעמיים).
כתבה: חוה ביסטרי-קוגל, ספריית רמת אליהו.

כריכת הספר אנטארקטיקה