אנחנו שמחות להכריז על שמות הזוכות והזוכים בתחרות הכתיבה "מילה במקום" לשנת 2023.
בטקס שנערך ע"י כותר ראשון, רשת הכותרים והספריות בשיתוף קרן ראשון לציון
הוענקו ארבעה פרסים ותעודות הוקרה לזוכים במקומות הראשונים.
השנה השתתפו למעלה מ- 100 כותבים מהעיר ראשון לציון, ואנחנו גאות לנהל את התחרות המקומית כשמידי שנה עולה ועולה מספר הכותבים.
והזוכים הם:
מקום ראשון בסוגת סיפור קצר – ליעד מוזס
מקום שני בסוגת סיפור קצר – נדב טליאס
מקום ראשון בסוגת שירה – שחר שמאי
מקום שני בסוגת שירה – אלון פרנקל
בתהליך שיפוט מעמיק וממושך, נבחרו הזוכים ע"י חבר השופטות:
סיגל בר קובץ – סופרת, עיתונאית, עורכת ב"ידיעות תקשורת" ועורכת תוכן.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון.
פנינה עתיר – כותבת שירה ופרוזה, דוקטורנטית בנושא יהדות מצרים, לשעבר מנהלת קבוצת ראשוניות כותבות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
גל קוסטוריצה – משוררת, סופרת ועורכת עיון, אמנות וספרות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
אנו שולחות מכאן לחבר השופטות תודה והוקרה על השותפות, על הזמן שהקדישו לטובת קריאת כל היצירות ועל עבודתן המקצועית.
מקום ראשון - סיפור קצר – ליעד מוזס
כמעט ושכחתי כמה אתה יפה בחולצה לבנה. כמו חתן נראית לי פתאום.
התיישבתי על הכיסא לצידך, לבושה בשמלה השחורה עם השסע בצד.
"אני בחור של שסעים", אמרת לי כשנפגשו בפעם הראשונה.
מי ידע שזמן קצר אחרי אותו הערב נישאר לבדנו, רחוקים כל כך מהעולם.
הרמת את כפתורי ההנעה על לוח הבקרה והתנעת את החללית. אחרי שנה של
מאמץ ותיקונים היא התרצתה ונענתה לך, כמה שמחת.
הפעלתי את מחולל החמצן והמנוע החל לנהום כמו להקה של אריות מורעבים.
ההדף הדביק את שנינו לכיסאות בעוצמה.
התנתקנו מהאדמה שהייתה לנו לבית ועשינו את דרכנו חזרה.
רציתי להגיד לך שאולי בכלל לא נכון לי לחזור. שהשנה איתך הייתה השנה הטובה בחיי
ואלו לא דמעות של אושר, אבל שיקרתי.
פחדתי. פחדתי ממפקדים שנצטרך לפגוש, מהסברים שנצטרך לתת, פחדתי
מהמין האנושי כולו.
ידעתי שאם משהו חדש מתחיל, משהו אחר צריך להסתיים ולא רציתי לדעת,
לא רציתי לדעת.
הסתכלתי עליך וקנאתי בשלווה שלך.
אתה תמיד אמרת, "אני אהיה בסדר, לא משנה איפה זורקים אותי".
אצלי הדברים עובדים אחרת. אני יכולה ללכת לאיבוד ולא לחזור משם.
מתוך האופק השחור האיר הפלא העגול, הכחול.
"תראי אותו", אמרת חנוק מדמעות, "כמו קישוט הוא תלוי בתוך החושך".
רציתי קצת מהגעגוע שהיה בך.
שנה היינו מנותקי קשר. תקועים על כוכב בלי שם, בחלל
והנה עכשיו אנחנו מאיצים אל תוך האטמוספירה,
ולא ידעתי מה תעשה לנו הכבידה? איך נסביר מה עברנו? מה יישאר לי ממך?
"הבטחתי לך שאחזיר אותך הביתה", חייכת.
נכנסנו אל תוך שמכת העננים הלבנה במהירות חותכת, בוערת, מבהילה.
"זאת עומדת להיות נחיתה כואבת", לחשת.
עצמתי עיניים ואחזתי בכף ידך.
מנימוקי השופטות
סיפור מיוחד, מעורר הזדהות ומחשבה וכתוב היטב. עוסק ברגשות אמביוולנטיים, בזיכרונות ובפחדים שמציפים כשמגיעה העת לחזור הביתה לאחר תקופת ניתוק מאושרת.
הרגשות המתוארים בסיפור והמסגרת הסיפורית הברורה – פגישה בין אישה לגבר, היקלעות למרחב אחר, רגעי החזרה, ולצד אלה פרטי העלילה המטושטשים – שני אלה יוצרים סיפור אפוף מסתורין ונוגע ללב שהקורא יכול לטעת בין שורותיו את עולמו: מהו ה"כוכב בלי שם" שלו, מאיזו "אדמה שהייתה לו לבית" נאלץ הוא להתנתק, והאם כש"משהו חדש מתחיל" ו"משהו אחר צריך להסתיים" דמעותיו הן דמעות של געגוע, כשל הגיבור, או "לא דמעות של אושר" כשל הגיבורה.
סיפור קצר מהודק שבמילים מעטות ובתיאורים מוחשיים ודקים מעביר אהבה בין שניים שנשארו "רחוקים כל כך מהעולם", ומציף מחשבות על "בית" שמצד אחד "כמו קישוט הוא תלוי בתוך החושך", ומהצד האחר החזרה אליו מעוררת פחד "מהמין האנושי כולו", וכרוכה ב"נחיתה כואבת" שגורמת לנו לאחוז לאהובינו את כף היד.
חבר השופטות:
סיגל בר קובץ – כתבת ועורכת ברשת "ידיעות תקשורת", בעלת עסק עצמאי
לקופירייטינג, כתיבה ועריכת תוכן.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
פנינה עתיר – כותבת שירה ופרוזה, דוקטורנטית בנושא יהדות מצרים, לשעבר
מנהלת קבוצת ראשוניות כותבות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
גל קוסטוריצה – משוררת, סופרת ועורכת עיון, אמנות וספרות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
מקום ראשון - שירה –"דרך חיים" / שחר שמאי
אַבָּא שֶׁל מִיכָאֵל הָפַךְ חֲמוּר סֵבֶר
וְנֻקְשֶׁה כְּמוֹ פַּטִּישׁ,
יֵשׁ שֶׁיַּגִּידוּ שֶׁנִּהְיֶה אֲפִלּוּ עוֹד יוֹתֵר בִּלְתִּי נִסְבָּל
מִשֶּׁהָיָה כָּל חַיָּיו.
אִמָּא שֶׁל חֲנִי הִתְקַפְּלָה
וְעוֹלָמָהּ נִהְיֶה מְטֻשְׁטָשׁ
כְּמוֹ הָיְתָה צוֹפָה בּוֹ דֶּרֶךְ קַטָרַקְט
שֶׁלֹּא עָבַר בְּנִתּוּחַ.
וְהַתֶּה הָפַךְ לְכוֹס מַיִם רְתוּחִים.
דְּלוּחִים.
הִיא מַעֲבִירָה אֶת שְׁנַת הַלַּיְלָה
עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן
מְכֻסֶּה אָרִיג רָקוּם חוּטִים דַּקִּים
כְּמוֹ עַצְמוֹתֶיהָ
שֶׁהִצְטַמְּקוּ.
דּוֹד שֶׁל צְבִי הוּא לֹא אַבָּא שֶׁל אַף אֶחָד.
אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ הַזְּמַן הוּא רַק פוּנְקְצִיָּה מָתֵמָטִית
הוּא מְנַצֵּל אוֹתוֹ לְטוֹבַת חִדּוּד
אָמָּנוּת נִקּוּי הַמִּשְׁקָפַיִם,
וְסִפּוּר בְּדִיחוֹת גִּזְעָנִיּוֹת
אוֹ סֶקְסִיסְטִיּוֹת שֶׁנָּס לֵחָן.
וְהֵן לֹא הַיְּחִידוֹת שֶׁנָּסוּ מִפָּנָיו.
וְיֵשׁ אֶת אַבָּא שֶׁלִּי
שֶׁהִתְרַכֵּךְ
וְהָפַךְ מִמַּחְבֵּט
לְנִקּוּי הַשְּׁטִיחִים
שֶׁהָיוּ דּוֹפְקִים
מֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה בַּמִּרְפֶּסֶת -
לְפִתָּה חַמָּה
מְלֵאָה בְּחוּמוּס
עִם גַּרְגְּרִים נִמּוֹחִים,
כְּמוֹ שֶׁמַּגִּישִׁים בִּירוּשָׁלַיִם,
כְּשֶׁבָּא הַתֵּאָבוֹן
בְּעֶרֶב נָעִים שֶׁל יוֹם חַם מִדַּי.
כְּשֶׁמַּכְאוֹבֵי הַזְּמַן מְדַגְדְּגִים אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה,
הוּא מְנַהֵל אִתָּם מַשָּׂא וּמַתָּן
עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ מֵהֶם מִתְעַיֵּף וְנִרְדַּם.
וּבִזְמַן שֶׁנּוֹתַר לוֹ הוּא לוֹמֵד לְהִתְחַבֵּק מֵחָדָשׁ.
מנימוקי השופטות
כל כך הרבה אנשים (ודומיהם) צולחים מסלול חיים בשיר "דרך חיים", והשינויים שהם עוברים מתוארים בנגיעות עדינות אבל בועטות, אירוניות אבל עצובות, ובעיקר נוגעות ללב: מהזִקנה שהופכת אנשים לקשים ומדלדלת ומצמקת לא רק את הנפש אלא גם את הגוף; דרך החיים שגובים את מחיר הבחירות שנעשו במהלך הדרך; וכלה במי שלמדו בדרך הקשה להתרכך, אפילו לחבק את מי שצמא כל כך לחיבוק של אב.
השיר מפגיש את הקוראים עם דמויות אנושיות, מכמירות לב, משולבות ברגעים מהבית, מהמשפחה, מפיסות של חיי שגרה, והקוראים מתכרבלים יחד איתן תחת אותה שמיכה, וחשים את השינוי ואת הדרך שהן עברו.
הכותב.ת מפליא.ה לשרטט תמונות מוחשיות: כוס התה שהפכה למים דלוחים, ניקוי המשקפיים, המחבט שדופק שטיחים, והפיתה החמה המלאה בחומוס – שכמעט ניתן לחוש את טעמה. בתום הקריאה השיר אינו מתפוגג מיד אלא מותיר תחושה שנעה בין צער, חמלה והזדהות. ומה מיוחד יותר משיר שמהדהד בך גם בסיום קריאתו?
חבר השופטות:
סיגל בר קובץ – כתבת ועורכת ברשת "ידיעות תקשורת", בעלת עסק עצמאי
לקופירייטינג, כתיבה ועריכת תוכן.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
פנינה עתיר – כותבת שירה ופרוזה, דוקטורנטית בנושא יהדות מצרים, לשעבר
מנהלת קבוצת ראשוניות כותבות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
גל קוסטוריצה – משוררת, סופרת ועורכת עיון, אמנות וספרות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
מקום שני – סיפור קצר - "קציצות ברוטב אדום" / נדב טליאס
שתי נשימות אף קצובות, מביאות לתודעה שלי ריח שאני מכיר. בתוך סיר ברזל כסוף, עטוף במגבת מטבח לחה, צפים להם כדורי בשר אימהיים ברוטב סמיך ואדום. הכף השחורה, שאחוזה בידה הסדוקה מקור של אימי, שוקעת כדלי לתוך הבאר ומוציאה ממנה את המזון שאני מריח, טועם ומתמלא ממנו יותר מכול מזון אחר בעולם. אבל דווקא היום הניחוח הזה מדהים יותר. היום הניחוח הזה מרגש יותר. היום הניחוח הזה מסתורי ונדיר יותר.
למה דווקא היום? מכל ימות השבת בחיי הקצרים, אותן הקציצות לא העניקו לי מנה כה גדושה של ציפייה לאושר המתממש בפי כמו היום, באותה שבת סגרירית. תחת שמיכת עננים מאיימת התכרבלנו יחד, עם סכו״ם מאולתר וחלה בצועה, וסיר קציצות. סיר שחימם את ברכיו של אבי לאורך מאות קילומטרים, בנסיעה הארוכה אל מקום אליו לא מגיעות קציצות. סיר שנושא עמו חומר שנעקר מבית גידולו הטבעי, בו הוא מצוי בהמוניו, אל עבר ארץ רחוקה וזרה בה הוא היחיד במינו. סיר שעבר דרך.
אני מביט ארוכות בסיר הקציצות מהבית, אשר מעלה אדים מחוץ למוצב צבאי על פסגת הר געש כבוי בצפון רמת הגולן. אותו ניחוח מוכר מזכיר לי מהי דרך. בכוחה להפוך את המיוחד ביותר לסתמי, אך היא גם יכולה להעניק לתחושת ולחומרים הכי שכיחים לנו את המעמד הנדיר ביותר בעולם. לשמוע עברית ברחובות טוקיו, לאכול במבה במאצ׳ו פיצו או לזכות לחיבוק מאבא ואימא שנסעו חצי מדינה כדי לוודא שהצבא עומד על המשמר בהר אביטל.
הנחתי את נשקי לצדי והפשלתי את שרוולי המדים כמי ששכח לכמה רגעים מקור וממלחמות. אכלתי בתיאבון מעורר פליאה היישר מתוך סיר הקציצות וטעמתי בו את טעמה של הדרך.
מנימוקי השופטות
שבת חורפית קרה ב"מוצב צבאי על פסגת הר געש כבוי בצפון רמת הגולן", שבה סיר קציצות של אמא מחמם את ברכיו של האב לאורך מאות קילומטרים בנסיעה ל"מקום שאליו לא מגיעות קציצות".
ב"קציצות ברוטב אדום" קציצות רגילות הופכות במילים ספורות לציפייה למפגש משפחתי. אוכל שמזכיר בית מוצג כטעם שמפיג בדידות, דאגה וגעגוע – כמו "לשמוע עברית ברחובות טוקיו, לאכול במבה במאצ׳ו פיצו" או להפשיל את שרוולי המדים "כמי ששכח לכמה רגעים מקור ומלחמות".
סיפור מאוד ישראלי, מעורר הזדהות וכתוב היטב על "ניחוח מוכר [...] שמזכיר [...] מהי דרך", ושבכוחה "להעניק לתחושות ולחומרים הכי שכיחים לנו את המעמד הנדיר ביותר בעולם".
חבר השופטות:
סיגל בר קובץ – כתבת ועורכת ברשת "ידיעות תקשורת", בעלת עסק עצמאי
לקופירייטינג, כתיבה ועריכת תוכן.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
פנינה עתיר – כותבת שירה ופרוזה, דוקטורנטית בנושא יהדות מצרים, לשעבר
מנהלת קבוצת ראשוניות כותבות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
גל קוסטוריצה – משוררת, סופרת ועורכת עיון, אמנות וספרות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
מקום שני - שירה – "הדיונות שהיו" / אלון פרנקל
בשכונה חדשה פסעתי מסונוור
על אספלט אפרפר.
זוכר את הדיונות שהיו כאן,
בדרך לים
עד החוף.
מכל עבר
ים סוף
של מכוניות צופרות ומגדלים חפויי זכוכית,
שראשם בעננים.
ליד הצומת הסואן
נִנְגֶּסֶת חניה.
תת
קרקעית
ועמוקה,
כבאר חֲרֵבָה
ואין צל ברחוב
ואני צמא.
שליח עצר בחריקה,
להדק את הקסדה.
"מכולת?" התפלא אל המילה ואליי
ורכס את הקסדה
ונסע
לפרוק מותגים במבוך המגדלים.
והנה,
ליד רמזור
חונה מתחת לווישר
כרומו צבעוני שמבשר לצמא.ה -
בקבוקים בשישיות, בטעמים, במבצע!
רק ב-Super zol בע"מ,
ברחוב דרך הים.
אל דרך הים, פוסע מסונוור
על אספלט אפרפר.
בדיונות שהיו, מצאתי פעם
שקל ישן.
מנימוקי השופטות
לא רק הכותב עשה דרך מאז מצא שקל ישן בדיונות ועד היום אלא גם השכונה, העיר וקצב החיים. את מקומם של החולות החשופים תפסו מגדלים, את המכולת של פעם מחליף שליח על אופנוע, הדרך לים נזרעה פקקים, והפשטות ההיא, שאליה חש הכותב געגוע, הוחלפה בכרומו צבעוני ובמרדף צרכני אחר מותגים ומבצעים.
בדרך מקורית ויצירתית הכותב.ת יוצר.ת חיבור בין שני עולמות – הישן והחדש, ולא מותיר לקורא ברירה אלא לצעוד בקצב הזמן ולהסתפק בפירורי זיכרונות.
חבר השופטות:
סיגל בר קובץ – כתבת ועורכת ברשת "ידיעות תקשורת", בעלת עסק עצמאי
לקופירייטינג, כתיבה ועריכת תוכן.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
פנינה עתיר – כותבת שירה ופרוזה, דוקטורנטית בנושא יהדות מצרים, לשעבר
מנהלת קבוצת ראשוניות כותבות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון
גל קוסטוריצה – משוררת, סופרת ועורכת עיון, אמנות וספרות.
חברה בקהילת הכותבים והכותבות של כותר ראשון – רשת הכותרים והספריות הציבוריות בראשון לציון