שלום, אני שבי ואני אהיה נהג המונית שלך להיום. וואו! וואו!! וואו!!! חכו רק רגע, בואו נחזור אחורה וניראה איך כל זה קרה בכלל. היי, אני טף ואני גר במלונופיה בעיר ויני, ואני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי כשהייתי ילד. אז בואו ניגש לעניין. אמא שלי, מיקה, שלחה אותי לעשות קניות ואמרה לי לקחת טרמפ עם המונית. במלונופיה המוניות הן חינם לכל הגילים והנה כאן מגיעה הסיטואציה מההתחלה. נהג המונית פתח לי את הדלת ואמר, "שלום, אני שבי, ואני יהיה נהג המונית שלך להיום." אחרי כמה דקות של נסיעה חשבתי לעצמי, אני אקנה מה שאמא ביקשה ממני הכי מהר שאני יכול. אמא אמרה לי לחזור בתוך שעה, אבל פתאום שבי עצם את עיניי, ופתאום היינו בתוך מקום שלא זיהיתי בדיוק. פתאום ראיתי שהיינו מתחת לפני האדמה ובלי שום התראה לא נישאר משבי שום זכר על פני האדמה ולפתע שבי חשף את זהותו האמתית. לא האמנתי למראה עיניי. ראיתי סוג של יצור. שאלתי את שבי, "מה אתה ?" הוא ענה, "אני סוג של יצור שנקרא אולואים, וביחיד אני נקרא אולו." קטעתי את המשפט שלו, ואמרתי , "רק רגע! יש עוד מכם?" הוא ענה לי, "כן, יש עוד הרבה מאתנו." ואז שבי אמר, "הגענו." ראיתי הרבה בקתות, ואז הסתכלתי מולי וראיתי בקתה הרבה יותר גדולה מהאחרות. פתאום שבי הרים אותי לתוך כלוב. שבי אמר לי שהוא הצליח לעבוד עליי בכך שהוא התחפש לבן אדם. שבי אמר שהאולואים ידועים באמנות התחפושות שלהם, והם יכולים להתחפש לכל דבר על כדור הארץ, ומחוץ לכדור הארץ הם יכולים להתחפש לכל דבר ביקום. אחר כך שבי אמר שהוא לוקח אותי לצ'יף האולואים. שבי דיי חפר לי, אבל בכל זאת ניסיתי להראות כאילו אני מקשיב. רציתי לשאול איך הם עושים את זה, אבל זה לא מה שהיה חשוב באותו רגע, כי הייתי עסוק בלגלות כמה שיותר פרטים כדי לדעת איך להתנהל עם הצ'יף. אם הייתי במקום שבי, לא הייתי מספר כל כך הרבה פרטים. סוף סוף הגענו לבקתה הגדולה וראיתי את צ'יף האולואים בכבודו ובעצמו. הצ'יף שאל אותי, "מה שמך ?" עניתי לו בגמגום, "טף." הצ'יף ענה לי, "ובכן ילדי, לקחנו אותך כי אנחנו צריכים שומר כדי שיגן עלינו ויעזור לנו. מישהו שיהיה היד השנייה שלנו, כי בעבר בני האדם עינו אותנו קשות והיינו צריכים לברוח אל מתחת לפני האדמה. ידענו שצריך לברוח, ואנחנו לקחנו ילד כי ידענו שאם ניקח ילד גם הדורות שאחריו יבואו. אבל אסור לגלות לאף אחד על קיומנו." לקח לי קצת זמן לעכל את הכל, אז אמרתי ששבי יבוא לאסוף אותי שוב מחר, ואני אקבל החלטה. שבי החזיר אותי הביתה. כשחזרתי אמא אמרה לי, "יופי, חזרת בזמן." היא שאלה אותי איפה הקניות, ופתאום שבי הוציא מהמונית שקית קניות מלאה. הוא אמר לי, "שכחת את זה.", וקרץ קרצתי לו בחזרה. ביום שלמחרת שבי בא שוב, ולקח אותי אל הצ'יף. אני התחלתי לדבר. אמרתי לצ'יף, "קיבלתי החלטה. אני מסכים להצעה שלך, אבל בתנאי שאתם מביאים לי את הנשקים שלכם כדי שאוכל להגן עליכם, ומלמדים אותי איך להשתמש בהם, ותלמדו אותי את אומנות התחפושות שלכם." הצ'יף אמר שהוא מאשר את בקשותיי, והוא נתן לי את שבי בתור המורה האיי שלי, ומאז אותו יום הלכתי אל האולואים עד לפני 3 שנים. עכשיו הילדים שלי הולכים אל האולואים, והאולואים עכשיו חברים ממש טובים שלנו.