העתיד המשונה מאת: שירה קויפמן

השנה 1889, ישב חיים נחמן ביאליק בכיתתו בבית ספר חביב (בית הספר הראשון ברשל"צ) . והתחיל לחשוב... מה יהיה בעוד 133 שנה? כשראשון לציון תהיה בת 140? אילו חגיגות יהיו? איך יציינו את החגיגות? איך יתפתח העולם? האם הוא יהיה שונה? האם יהיו המצאות חדשות? מהן? איך תיראה העיר? ישב וחשב..... ופתאום החל לדמיין- השנה 2022 ובקרוב יחלו חגיגות ה140 שנה לראשל"צ. חיים, מסתכל, ומסתכל ומתעניין.. מהם המלבנים המוזרים שכל האנשים מתעסקים איתם? מהם הקורקינטים האלו שבמדרכות? ומה זה הלבוש המוזר הזה? צעד חיים אל בית הספר ונדהם! למה הבנים אינם לובשים חליפות ועניבות? למה הבנות אינן לובשות חצאיות ומכופתרת? ומה זאת התלבושת האחידה הזו? וואו! כל כך הרבה שוני מ1889! חיים המשיך לצעוד, ולפתע ראה כמה התנהגות המורים והתלמידים משונה. המורים אינם קשוחים כמו פעם... והתלמידים קוראים למורה בשמו הפרטי ולא- "המורה" .... כל כך הרבה שינויים! צעד חיים אל גן המושבה , והתפלא!-כל כך הרבה מתקנים חדשים ונדנדות! איך שגם הגן השתנה! חיים רץ לעבר הנדנדות והלך לשחק . בבוא הערב ראה שחגיגות 140 מתחילות. רץ חיים לעבר המוזיקה המשונה. וחשב: וואו ! כמה שהכל השתנה! המוזיקה, הלבוש, ההמצאות, האנשים. לפתע נפלה דממה. ראש העיר עלה לבמה לדבר.  אך את חיים לא עניין מה אמר ראש העיר...והוא לא היה מרוכז..  הוא רק חשב וחשב על כמה שראשון השתנתה......

"חיים!" צעק המורה בכעס. חיים הרים את ראשו מהשולחן  בבהלה . " מה זה צריך להיות?" שאל המורה יוסף . " מה? אנחנו בשעת תנומה?" אמר בכעס . חיים היה ילד ממושמע, שאף פעם לא קיבל נזיפות, כך שלא היה רגיל למצבים כאלו.  " ממך לא ציפיתי!" נזף המורה, "אני מזהיר אותך פעם ראשונה ואחרונה!" אמר המורה, "בפעם הבאה תקבל חבטה באצבעותייך עם הסרגל." חיים עדיין היה בתדהמה מהסיפור, אזהוא ישב ושתק בכיתה,  ורק חשב על מה שהיה בחלומו וכמה שהכל יהיה שונה ומפותח.