בל אמי / גי דה מופאסאן

נא להכיר את ז'ורז' דורואה, חייל משוחרר, איש הפרברים, ש'נחת' לאחרונה בעיר הגדולה פריס, והוא חסר-כול. הוא
לא יודע מה יעשה באזרחות, במה יעסוק בעתיד, או אפילו איך יעביר את הערב הקרוב. אמנם אין לו שום חזון לְמה הוא
חותר ומקווה, אבל הוא תמיד מקווה – כך מספר לנו המספר – "לעוד ולטוב יותר". מה שיש לו זה כישרון פיתוי בלתי
נדלה, עם מומחיות לכיבוש נשים נשואות. עם כזאת מוטיבציה וכזה כישרון הוא יצליח – ללא ספק – להתקדם בחיים,
אולי במזל, או קצת במתכוון, ובטח עם עזרה מאנשים שחושבים שהם חברים שלו.
את הסופר, גי דה מופאסאן, כולנו מכירים. למדנו סיפורים שלו בחטיבה או בתיכון. בטח כולכם קראתם את "המחרוזת".
בשיעורי ספרות למדנו את הסיפורים של מופאסאן, בלאזאק ושות', ולמשמע השם "מופאסאן" אתם בטח 'בהיכון'
לקראת ספר חינוכי, שיְּלַמד אותנו איך ראוי להתנהג, איך להבחין בין טוב לרע, ולסיום יקנֵּחַ במוסר-השכל.
ואמנם, אפשר לקרוא את "בל אמי" בצורה כזאת: למופאסאן בהחלט יש אג'נדה ברורה. הוא רוצה להראות לנו איך
ההצלחה עלולה ללכת עם האנשים הפשוטים ביותר, האגואיסטים ביותר, אלו ש"משתמשים וזורקים" (ויש כאלה
ב"בל אמי"). בתקופה של חוסר אמון ניכר בנבחרי הציבור, מופאסאן מזכיר לנו שחוסר-האמון הזה מוצדק לחלוטין...
ז'ורז' דורואה הוא גיבור הספר. אבל הקורא ישפוט אם דורואה הוא אכן גיבור (או רק "הדמות הראשית", כמו שלימדו
אותנו אז, באותם שיעורי ספרות...) יש בספר דמויות אחרות, שאיתן הזדהיתי הרבה יותר – הרגשתי את הכאבים שלהן,
את תמימותן או את עורמתן, את היכולת שלהן להתגבר על סבל ועל קשיים. אבל מעניין לדעת אם חלקכם, הקוראים,
תזדהו עם ז'ורז' ותעריצו אותו על השאפתנות, על אותה אובססיה בלתי נדלית "לעוד ולטוב יותר", על התנועה המתמדת
קדימה ולמעלה. הרי אלה הערכים שמלמדים אותנו גיבורי העידן שלנו, מהריאליטי ועד דונלד טראמפ. הרי דורואה,
בדיוק כמותם, התחיל כל-כך נמוך, ולכן שאף כל-כך גבוה. אז אולי, בעצם, מה רע בזה?
דורואה מתקדם מכתיבת רכילות לכתיבה פוליטית, ומוסיף להתקדם מתפקיד לתפקיד, ממיטה למיטה. העיתון שבו הוא
כותב, 'לה וי פראנסז', מקדם באופן מתוחכם אנשי הון ושלטון, כמו לארוש-מתיה, ידיד קרוב מאוד של אשת דורואה,
ששואף להיות שר החוץ (והנה עקיצה ששולח הסופר לעבר שיטת הממשל) –
"היה זה אחד מאותם פוליטיקאים בעלי פנים רבות, ללא דעה מגובשת, ללא אחיזה, ללא תעוזה וללא ידע רציני, עורך דין
לעת מצוא, עסקן נאה, שידע לשמור על איזון עדין בין כל הפלגים הקיצוניים, מעין ישועי רפובליקני, פטרייה ליברלית
שמקורה בלתי ידוע, מן הסוג שצומח פרא על ערימות הזבל העממי של זכות ההצבעה לכול."
פריז של "בל אמי" היא בדיוק פריז שעליה חולם כל פרנקופיל: מיוזעת בקיץ "כאמבט תורכי" ומלאה בבגידות ובתככים,
אבל גם רומנטית ומושכת, מלאת חיים, מקבלת את כל מי שבא לבלות בבתי הקפה שלה, או פשוט לצעוד ברחובותיה. מנגד
לחיים הפריזאיים עומד שער הניצחון, ש"הזדקר בכניסה לעיר, ניצב על שתי רגליו המפלצתיות, מעין ענק שנראה כעומד
לצוד במורד השדרה הפתוחה בפניו". כך, גם העיר ומִבְניה מבטאים את תחושת המתח של דורואה, שרוצה להמריא ונדמה
לעצמו תמיד כתקוע במקום.
ב"בל אמי" יש הרבה זיעה, פיזיות, חושניות, פחדים וכעסים – הספר הזה גדוש ברגשות, ובו-זמנית הוא מאוד פוליטי:
העלילה מוּנעת על-ידי אינטרסים, גדולים כקטנים. שני הצדדים האלה הופכים אותו לספר סוחף ומטלטל, ספר שמגלה לנו
על הנפש האנושית משהו שאנחנו לא אוהבים לדעת.


כתב: יובל שטינברג, כותר ראשון שקמה

 

כריכת הספר בל אמי