לא ארץ לזקנים / קורמאק מקארתי

בשנת 2007 יצא לאקרנים הסרט "ארץ קשוחה" של האחים כהן. הוא זכה להצלחה גדולה ולהערכה רבה, ולטעמי -
בצדק. ב"ארץ קשוחה" עברו למסך לא מעט מהמתח, הדרמה וחיבוטי הנפש שעברו על גיבורי הספר. באנגלית נשאר
הסרט נאמן לשם הספר: No Country for Old Man. לא ארץ לזקנים.
אבל סרט, מטבעו, לא יכול להתעמק בכל השאלות שמעלה ספר. וסרט גם חייב לענות לצופה על שאלות שהסופר מיטיב
להשאיר לקורא לענות עליהן, לחשוב ולדמיין. בניגוד לסרט, לדמותו של הרֶשע בספר אין פָּנים, ולכן תמצאו את עצמכם
עסוקים פחות בדמות הרָשע, ויותר בטוּב-ליבו של הגיבור הראשי, מוס: האם יש לטוּב-לב גבול? האם אדם טוב יכול בכלל
להימנע מלעשות טוב, גם כשהוא יודע שהוא עומד לשלם על כך מחיר כבד? וגם, מה הטעם לעשות מעשה טוב, אם הוא
עלול לגרום לשפיכות דמים שלך, של הסובבים אותך, של היקרים לך? כשקוראים את הספר לא רק נסחפים. גם חושבים.
הסיפור מתחיל כשמוס, הגיבור, מגלה במקרה זירת-קרב מלאה בסוחרי סמים ירויים, מתים, כמויות של הרואין, ותיק ובו
שני מיליון דולר במזומן. הוא לוקח את הכסף. הוא לא מתכוון לחזור לזירת הפשע. אך אז הוא מגלה שאחד מסוחרי הסמים
אינו מת לגמרי: "מוס נרתע לאחור וכיוון את הרובה. פניו של האיש היו מרוחות בדם. הוא הניע את שפתיו ביבושת. "מים
אחי. מים, בשם אלוהים." מוס שב למקום עם מים רק כדי לגלות שהאיש כבר מת. השיבה למקום מסתברת כנקודה קריטית.
בנקודה הזו מתחיל המרדף של מוס לשמור על הכסף ועל חייו. הוא מבין מייד שהמעשה שעשה מעמיד גם את אשתו בסכנה,
ופועל כדי להבטיח את שלומה. במקביל, אנשי-החוק מבינים שחייו של מוס בסכנה, ופוצחים במרדף נגד הזמן כדי לתפוס
את הרוצח ולהציל את חייו. שני צירי המרדף מתמקדים בדרום ארה"ב וגם חורגים ממנה. לכולם ברור שזמנו של מוס
(ואולי גם של אשתו) קצוב, כי במקביל, יש מישהו שהצליח כבר לגלות את זהותו את מוס, והוא רודף אחריו כדי לחסל אותו
ולהשיב את הכסף.
ובשביל ה'מישהו' הזה אין גבולות ואין חוקים. דבר לא יעצור אותו בדרך לחיסול העֵד ולהשגת הדולרים.
"לא ארץ לזקנים" מסופר – בהתחלה, בסיום, ומדי פעם גם באמצע – מנקודת מבטו של שריף בעיירה דרומית. הוא זה
שמתבונן על הארץ, מנסה לאכוף בה את החוק, אך מרגיש שמול הפושעים של ימינו הוא לא יכול להתמודד. הוא זקן מדי
בשביל זה. המתח שהספר מלא בו הוא לא רק המתח מי ימות ומי ישרוד, מי ינצח ומי ויפסיד – אנשי החוק או הפושעים,
האנשים הרגילים או אנשי הסמים. הספר מלא במתח שמבטא השריף במילים הבאות, שמהדהדות כמעט בכל רגע לאורך
הקריאה:
"צריך מעט מאוד כדי למשול באנשים טובים. מעט מאוד. ובאנשים רעים אי-אפשר למשול בכלל. או שאם אפשר זה לא
משהו ששמעתי עליו אי-פעם".
קריאה מהנה!

כתב: יובל שטינברג, כותר ראשון שקמה

כריכת הספר לא ארץ לזקנים