בין שתי ערים / צ'רלס דיקנס

אני שמח להציג לכם רומן היסטורי שנכתב ע"י אחד הכותבים הגדולים והידועים בכל הזמנים – צ'רלס דיקנס. הסיפור
מתרחש בין שתי ערים שאני מאוד אוהב – לונדון ופריז – ומציג אותן בשיא תפארתן ובשפל עליבותן. פריז של דיקנס
היא מקום שחווה את המהפכה הצרפתית בעוצמה אדירה של רגשות, בין אימת האירועים האלימים לתקווה שנבעה
מהמהפכה. אבל דיקנס היטיב ממני לתאר זאת, בשורות הפתיחה המפורסמות:
"היה זה הטוב שבזמנים, היה זה הרע שבזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות; היה זה תור האמונה, היה
זה תור הספקנות; היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש; הכול
היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי; גן עדן ציפה לכולנו, או היפוכו הגמור..."
באותם ימים, שושלות מלוכה משלו בעמי-אירופה ביד רמה. רק שכבה דקה של אצילים ורוזנים נהנתה ממנעמי החיים,
וכמעט כל האוכלוסייה הייתה ענייה ומשוללת זכויות. המנהיגות הצרפתית "מילאה את זכותה הטבעית" להתעמר בעם,
אך לא את חובתה לספק לו את צרכיו הבסיסיים ביותר. העם הצרפתי מאס במצב וחולל את המהפכה שכולנו למדנו עליה
בבית-הספר: לא עוד בודדים שנבחרו על-פי דמם ישלטו בנו. מעתה נבחר את מנהיגינו בעצמנו.
אז היה זה הטוב שבזמנים, עידן החוכמה, כי סוף-סוף הוכרחו סבל וחוסר-צדק לפנות את מקומם. אבל זה היה גם הרע
שבזמנים, עידן הטיפשות, כי בזעם האדיר שהתפרץ במהפכה, נערפו גם ראשיהם של אנשים רבים שלא עשו כל רע.
שארל ד'אולניי היה בן למשפחת מרקיזים שמימשה את זכויותיה על הכפר שבו שכנה טירתה. דודו של שארל גזל, אנס
ורצח באנשי הכפר, והיה פטור מכל עונש. משום שעל פי החוק, בני הכפר ובנותיו היו רכושו. אבל שארל סלד מהגישה
הזאת וסירב לקחת בכך חלק. הוא עזב את צרפת לאנגליה, שינה את שמו לצ'רלס דארניי, וניהל חיים הגונים. בלונדון הוא
פגש בחורה יפהפייה בשם לוסי. הוא נלחם על ליבה מול מחזרים רבים, וזכה בה. אביה של לוסי היה כלוא בצרפת שנים
ארוכות על-ידי מתנגדי המשטר, כשאלה תכננו את המהפכה. הוא לא ראה אור יום, וחלה בנפשו. במאמצים רבים שוחרר
מכלאו האב, אלכסנדר מאנט, והובא לאנגליה. שם הוא חזר לעצמו וזכה להכרה כרופא מעולה.
רק רגע. בואו נדבר על הכתיבה. כל אחד מהדברים שתיארתי לעיל מסופר בספר בצורה מרהיבה: רשעותם של המרקיזים,
ייאוש התושבים, חיי היומיום בלונדון של המאה ה-19, דמויותיהם של המחזרים של לוסי. גם אפלת המאסר בבסטיליה
ובכפר, וגם הנסיעה בדרכים המשובשות והמסוכנות של אנגליה ושל צרפת – את כל אלה מצייר צ'רלס דיקנס ביד בוטחת.
משהו בציוריות המופלאה מסביר למה בישראל כל-כך אוהבים לעבד את ספריו לילדים, אבל גם מזכיר ששווה לפנות
בבגרותנו אל הגרסאות המלאות של ספרי דיקנס. אולי צד נוסף הוא שיש בספרי דיקנס אמירה מוסרית חדה. אך מצד אחר,
דיקנס מתאר איך נסיבות החיים מובילות את האדם הקטן לעבירות קטנות שאפשר וצריך למחול עליהן. אגב, התיאורים האלה
כתובים בהומור משובח. יתרה מכך, דמויות שאולי תאהבו בתחילת הסיפור בזכות הלהט המוסרי שלהן, ייתכן שתסלדו מהן
כשתגלו מה הלהט עולל למוסר שלהן.
אגב, הדמויות אצל דיקנס אמנם לא מפותחות לעומק מבחינה פסיכולוגית (פרויד הכניס את הפסיכולוגיה לחיינו, ובעקיפין גם
לספרות, דורות מעטים אחרי חיי דיקנס), אבל השינויים שמתחוללים בקרבו של מאנט מראים לנו את ההבנה של דיקנס בנפש
האדם.
ובחזרה לסיפור: בעיצומה של המהפכה הצרפתית מוצא את עצמו צ'רלס דארניי נוסע בכיוון הלא-נכון, מאנגליה לצרפת,
ובעקבותיו נוסעים גם לוסי ואלכסנדר מאנט, מהחיים הנוחים של לונדון אל תוך התופת. כשמתגלה זהותו של דארניי כבן
למשפחת מרקיזים, הוא נעצר ונשפט, ולהב הגיליוטינה מאיים על חייו. היה זה תור האמונה של ההמונים בניקוי אורוות השלטון
באמצעות להב הגיליוטינה. היה זה תור הספקנות שלהם כלפי כל מי שטען שהוא זכאי.
כדי לגלות כיצד נחלץ דארניי מהלהב, ואיזה מחיר כבד שולם בתמורה, אני ממליץ לכם בחום לקרוא את "בין שתי ערים".
קריאה נעימה!

כתב: יובל שטינברג, כותר ראשון שקמה

כריכת הספר בין שתי ערים