Media Center Valais, Sion, Switzerland 

Mediatheque Valais

אוכלוסייה: 26 קנטונים מרכיבים את קונפדרציית שוויץ. ואלה הוא קנטון בדרום-מערב שווייץ. הוא מונה למעלה מ-343,850 תושבים.
מערך הספריות: ספריית מדיה ציבורית
שנה: 2016
שטח: 9,200 מ"ר
אדריכלות: Architectes Meier & Associes
לקריאה נוספת ולתמונות: L'Arsenal Culturel: La Mediatheque Valais, Sion
Media Center Valais, Sion, Switzerland 

הספרייה הציבורית של קנטון ואלה (ואליס) שוכנת בבניין שנבנה בשנת 1917 ושימש כבנק "ואלה קנטונל". בין השנים 1945 – 2008
שכנה בו הספרייה הציבורית, שבשנת 2000 הפכה לספריית מדיה. המבנה נתון תחת מגבלות פיתוח, ולכן בחרו באתר אחר, שהיה פעם
מחסן נשק. הספרייה עברה לאתר הצבאי של מחסן
הנשק בשנת 2009. באתר החדש אפשר לעמוד בדרישות של שימור מסמכים.
תחרות אדריכלים נערכה לפיתוח מחדש של האתר ולהתאמתו לצורכי המדיטק החדש של ואלה וארכיון קנטון ואלה. המטרה שהוצגה בפני
האדריכלים הייתה: לכונן באתר הצבאי לשעבר של סיון מפגש בין מספר גופי-תרבות קנטונאליים, וביניהם המדיטק והארכיון. במקום
הוקמו גם מנהלה של מחלקת התרבות ובית קפה-מסעדה. כך תוכנן מפגש שאמור ליצור מרכז תרבות ומדע שיעודד מחקר ותוכן, יהווה
מקום להכשרה ולמפגשים חברתיים ותרבותיים, וייטול את האחריות על שימור מורשת ואלה ועל הנגשתה לציבור הרחב.
במסגרת הפרויקט בחרו לשמר שני מחסנים, אחד שנבנה ב-1895 בצפון המתחם, ומחסן נוסף שהוצב בשנת 1917 בצד הדרומי. האתגר
העיקרי היה לחבר מחדש את שני הבניינים, שהם בעלי ערך גבוה של מורשת תרבותית, לכדי קומפלקס מגובש ואחיד. את החללים שהוגדרו
כנחוצים היה צריך לשלב במבנה עכשווי. בהתערבות האדריכלית נשמר החלק ההיסטורי, ותשומת-לב מיוחדת ניתנה לתשתיות הטכניות
הדרושות לנוחות השוהים ולצורך שימור פריטים יקרים.
מעבר לסוגיית המורשת, האתגר הגדול של השיקום היה סמלי: מעבר ממשימה צבאית לתכנית תרבות. לדברי אדריכל הפרויקט מטעם העיר
ואלה, זו הייתה הזדמנות לממש מחווה פוליטית משמעותית, שבמסגרתה טיפלו בבניין החדש, שנקרא "הקפל". לדבריו, היה חשוב ליצור
סימן מובן. הסימון נעשה בעזרת ציפוי המתכת - מעטפת שמעניקה, דרך ההשתקפות, קריאה חדשה של הבניינים. המדיטק של ואלה מגלם
את המפגש בין שתי הפילוסופיות שעמדו בבסיס הפרויקט: ספרייה עירונית וספרייה קנטונאלית. ספרייה עירונית מציבה את המשתמש במרכז,
עם דגש על יעץ ועל אירוח, ועליה להיות מקום נעים ומסביר פנים. מטרת הספרייה הקנטונאלית, שמכונה "ספריית לימודים ותרבות כללית",
הייתה לא רק לשרת את הקוראים, אלא גם לספק מקום לחומרים בעלי רמה אינטלקטואלית, שיתאים לחוקרים ולסטודנטים לתואר שלישי.
שילוב שתי הפילוסופיות הצריך שיתוף פעולה נוסף, ולשם כך נערכו מפגשי סיעור-מוחות כדי לשלב בין אילוצי התכנון החדשים. הדבר בא
לידי ביטוי במערכת היחסים הבין-אישית, בקבלת-הפנים למשתמשים, בתשומת הלב אליהם ובבחירת החומרים להשאלה. שני הבניינים היו
מחוברים בעבר ע"י גשר. הרעיון היה לאחד את הכול במחווה ייחודית, ולגרום למבקר להבין בפשטות את האופן שבו עוברים ממבנה למבנה.
הקשר הסגנוני בין שני המבנים מתממש באמצעות חיפוי הרצפה ובהתערבויות דייקניות בעלות אופי עכשווי. כדי לשמר את החומרים ההיסטוריים,
וליצור מרחבים עם תנאים אקוסטיים נאותים, היה צורך בטמפרטורה מבוקרת.
החללים הם גמישים ומיועדים לכל שימוש, כמו קריאה שקטה או האזנה למוסיקה. מרחבי העבודה נבדלים זה מזה: חלקם סגורים, ובאזורי התערוכה
ובקומת הביניים - פתוחים. תכנית קומת-הביניים מאפשרת התבוננות בשטח הפתוח הגדול, ולמרות הקפטריה, יש ויסות של הקולות. ארבעה חדרי
סמינרים קטנים, התחומים בחלונות זכוכית, פונים לכיוון החזית.
לדברי אדריכל הפרויקט מטעם העיר ואלה, מקומו של מוסד הספרייה התהפך, וכעת רוצים הרבה יותר מקום למשתמשים ופחות מקום לחומר מודפס.
לדבריו, חשוב שיהיה מקום שבו ניתן לגשת למידע, במרחב נגיש ופתוח, שבו מספקת הספרייה תיווך תרבותי. במקום הזה נותנת הספרייה מפתחות
לפרשנות, אבל לא עבור החוקר שיש לו מקורות אחרים לכך. התפקיד החברתי של מידע הופך ליותר ויותר חשוב, ובתיווך הספריות יתקיים מה שנקרא
אימות המידע, תפקיד שאותו יצטרכו הספריות למלא. זהו מגרש המשחקים החדש של הספריות, שבו ישחקו לא רק פיזית בחללים שלהן, אלא גם ברשתות
הווירטואליות.