חה, חה, חה, כפיים! לטמבל הגדול, זה שאני קוראת לו אבו'ש, וכשהוא מעצבן אותי במיוחד, אני קוראת לו "אורי אל תשכח", כמו שאמא קראה לו כשהייתי קטנה והם עוד שיחקו "באבא ואמא פרק א'", ולטמבל הקטן
והמתלהב, שבטח מרטיב עכשיו את הטיטול החגיגי שלו מרוב פאדיחות. וזאת הייתה וואחד פאדיחה. אשכרה סצנה הוליוודית ישר מלוס אנג'לס לבופה מאכלי הדשא שאמא המציאה במיוחד בשביל חתונת השופוני שלה
לכלבלבון המחמד הצעירו'ש הזה שהיא קוראת לו אלונצ'וק ולפעמים כשהיא רק פותחת את הפה ויוצא לה הא'.. כבר מתכשכש לו הזנב, והפה הכלבי עם השיניים של גור, מיד מוציא קצף ובועות התלהבות. אמא שרונה
בת 36, אימצה גור כלבים אנושי בן 28. הבוסית מחברת הייטק והעובד הזוטר שלה. בדיוק עכשיו בשיא השיאים של מתח המתחים, כמו בסדרות שאני עפה עליהן ומחכה להמשך יבוא בשבוע הבא, הרב שהיה צריכך
לקדש ולחדש בין הגור כלבים היתום הזה לכלבה הזקנה והדי צולעת שהיא אמא שלי לא מבחירה, שאל "איפה הטבעת?" והטמבל הקטן חיטט וגירד בכיסים. מבחור עם פנים בצבע מוקה, הפך לוניל חיוור מאוד, כזה
מתעלף, עאלק אנמי, עאלק הלך עליו אמר: "אני נזכר, הטבעת בעצם באוטו, תספרו עד שלושים ואני חוזר לקדש. מצידי, שנספור עד 30 מיליון ושלא יצליח לחזור. שיטרוף אותו זאב בדרך כמו את כיפה אדומה, שתבוא
עליו אש הגיהנום, שירד עליו ברד כבד על הראש, שיכיש אותו צפע ברגל וקוברה בכתף. מי בכלל צריך אותו כדי שיקדש את אמא? אולי הרב המטורלל שכל רגע לוקח שאכטה מהקנאביס החוקי שלו לכאבי ראש ובין
שאכטה לשאכטה מיילל "או גיזוס!" בסוף הערב מחכה לו צ'ק שמן שאמא המקודשת או המתקדשת אבל בטח לא הקדושה, כבר סיכמה איתו לפני חודשיים. שווה לו לחכות ולספור עד שלושים, לעשות כמה פו עם המגולגלת
שלו, עד שהטמבל הקטן יחזור עם הטבעת ויתקע על האצבע הרזה, החולה והמורעבת מרוב חסה ועוד מיני דשא של אמא שלי, שרונה, שמתה כל חייה להיות שלשה דברים. בוסית, דקיקה ונשואה. אז בשני הדברים הראשונים
היא הצליחה מאוד. היא הפכה למנהלת פרויקטים דקיקה בחברת הייטק גדולה. אבל בדבר השלישי, היא נחשבת כישלון נוצץ. כזה נוצץ, ממש יהלום הכישלונות. היא הצליחה להפסיד את אבוש' למנדי שעבדה במשרד של אורי,
כמוזגת מים מינרלים. היא מזגה ל"אורי אל תשכח" כאלה חביות מים עד שנגמר לו הצמא. כשמלאו לי שנה בדיוק, נולדה יעלי המעצבנת שחולקת איתי חצי דם. ועכשיו, בומים על המסך! אורי מנשק את שרונה היפה שלו מהתיכון
וכשכולם מתלחששים "הוא שיכור", אני נושמת לרווחה.