האביב החל מראה אותותיו, מלווה בתפרחת האילנות המתמזגים עם ריח הדשא שכוסח ושולח מסר ריחני מלטף באוויר. מוסיקה קלאסית של אדג'יו אלבניני מתנגנת ברקע, הגן מקושט בפרחי לילי בצבע לבן,
סמל התמימות והטוהר. האורחים מגיעים לאיטם וממלאים את הגן הפתוח שהיה עד לפני רגע כמעט שומם. נשים מדיפות ריח בושם, מגונדרות במיטב מחלצותיהן, שיערן סורק ועוצב בקפידה עטויות עדיים
ופריטי אופנה נלווים, הגברים מרשימים בהופעתם, מגולחים למשעי, מטופחים וחנוטים בחליפות.
איש איש תופס את מקומו, מזנונים ססגוניים ערוכים ועמוסים לעייפה, בתפריט חלבי מגוון ושפע של ירקות פרוסים לרצועות ופירות העונה כמרבד פרסי, כל סועד בוחר לאכול כאוות נפשו. על הבר מבחר משקאות,
אלכוהול ומזאטים. מזל טוב! נשמע מכל עבר, לחיים! ומשיקים הכוסות. על פני המלצרים חיוך מאולץ, ידיהם עמוסי מגשים נעים ברחבה כרובוטים ועושים מלאכתם נאמנה.
סימן טוב ומזל טוב... הרב מזמר ופוסע לעבר החופה, אלון מבחין ששכח את טבעת הנישואין ורץ להביאה. בעוד שרונה צועדת על הדשא יחפה וקלת רגליים, שמלתה נעה במקצביי מחול לקראת האורחים, לפתע מגיח
אורי לעברה שתוי ושיכור כלוט לופת את לחייה ומנשקה. טמבל! שוטה שכמוך! היא הודפת אותו מפניה. לא ייאמן. לחשושים כהמיית זבובים, אבוי, על שני מסכי ענק נצפו שרונה ואורי ברגע כה מביך.
שומו שמיים מה החרמן הזה מעולל, לך לעזאזל, חמור שלא התבגר דוד אביו של אורי דפק על השולחן.
מדוע הוזמן, לא ברור לי, בא לי למות, תמיד אבל תמיד התנהג כך, דווקא כשאנחנו נהנים, הפוץ הזה חייב לקלקל, שהקנאה תחסל את הטרונצ'ו הזה, העבירה לביאה יד בשער ראשה. לא אשכח שבאחד הלילות לפני זמן,
שרונה ביקשה שאגיע להיות שמרטפית. היא היתה לבושה והופעתה כרגיל מושלמת, הסתקרנתי והבטתי מבעד לחלון וראיתי שהיא נכנסה למכוניתו, לא סיפרתי לאיש, האם נהגתי כראוי? החיים ממשיכים ותפקידי לדאוג
לה בכל גיל, עוד כילדה תמיד עשתה שטויות. אני מייחלת ומקווה שיש לה סיכוי להרות, שאהיה סבתא, זו משאת נפשי ואז אגיע אל המנוחה ואל הנחלה. מנהלת פרויקטים, מצליחה, הממונה של אלון שצעיר ממנה, כל זה
שולי זניח וללא משמעות, העיקר שיצליחו. אין לי ספק שבבית ודאי יתחלפו התפקידים, ימים יגידו. הבן בליעל הזה לא יצליח לשבש את השמחה שלנו. זכני ברחמיך הרבים, שאזכה לקיים מצוות הכנסת כלה לחופה. פה המקום
להבליג, כי לבחור הזה אין ערכים. לא אתייחס למבוכה שנגרמה, נמשיך כולנו במצוות שמחת חתן וכלה, הכל כלא היה, נשמח, נצחק ושיתפוצץ.
יש לברך שהחיינו.
לברך? על מה?
בבקשה מרטיני עם קרח, תודה. ראית את הבת שלך על המסכים? מי זה?
כן אורי שתוי, אמנם היה חלק ממשפחתנו ואני עדיין כעוסה בשל אי יכולתו להתנהל כלכלית וההיעדרויות הרבות מביתו וחובותיו כבן זוג ואב לקן המשפחתי שבנה.
בשביל להביא ילדים לא צריך להתחתן, הכה קלות על שולחן האבירים. למעשה, הבעתי את אי שביעות רצוני נחרצות מההחלטה שלו, מדוע הוא נגרר ולשם מה צריך את כל טקס החתונה? העובדה שאני נושא בהוצאות בשל היותי
איש אמיד, זו הסיבה לחתונה?
שוב המשפט המאוס, לביאה נעה במכוון מצד לצד. גביע היין נטה על צידו ונשפך על מכנסיו של דוד, בדיוק במקום הנכון, ונראה כאילו הטיל מימיו. סליחה, סליחה, אני מתנצלת והתרחקה ממנו.
כסף, ההשתוקקות לכסף, שוטה שכמוך.
הכסף יענה על לא מעט צרכים. אבל אצל קהלת הכל הבל הבלים והכסף הוא חזות הכל.
מזל טוב נשמתי, מזל טוב בתי.