שרונה לא האמינה שזה קרה במהלך חתונתה, בערב שאמור היה להיות המשמח ביותר בחייה. ערב שאמור לסיים פרק קשה וכואב ולפתוח פרק חדש עם אלון שלה. בעת שאלון ניגש להביא את הטבעת
והיא העמיסה על צלחתה מהכיבוד העשיר בבופה, ניגש אליה אורי, בעלה לשעבר, בצעדים בטוחים ומהירים, חיבק אותה ונשק לה. לרגע, עיניה זהרו באור וחיוך עלה על פניה, אבל ריח האלכוהול שנדף
ממנו הפיג במהירות את הרגשות שעלו בה. מציף מחדש את זיכרון התמכרותו של אורי לשתיה, התנהגותו התוקפנית כלפיה, בקשות הסליחה, ההתפייסות ושוב מעגל חוזר של שתיה ופגיעה. הצלקת שעל
זרועה נותרה כתזכורת לשיא האלימות כלפיה, בערב שבו חזרה הביתה וסיפרה על ההתקדמות שלה למנהלת פרויקטים בחברה שבה היא עובדת. תזכורת כואבת להשפלה, לניסיונות להקטין אותה ולהמעיט
בערכה. שרונה נשכה את שפתיה כשעלה בה זיכרון האמון שנתנה באורי, תחושות האשמה והמחשבה הנאיבית שתוכל לשנותו. היא הופתעה מהנשיקה הפתאומית, כפי שהייתה מופתעת כל פעם מחדש
מהפתאומיות בה נהג לפגוע בה, ללא קשר למה שעשתה, עד שלבסוף נטש אותה ונישא למנדי, כשבתם דנה הייתה בת חצי שנה בלבד. קמטי צער עלו במיצחה ופרקי ידיה שאחזו בצלחת הלבינו ורעדו.
כאשר הביטה סביבה, הכה בשרונה המראה של מבטי האורחים המופנים לשני מסכי הענק עליהם הוקרנו אירועי החתונה בזמן אמת. ההבנה שכולם היו עדים לנשיקה הכאיבה לה. בעיקר כאב מראה פניה
הסמוקות של דנה, בתה בת השש עשרה שעיניה נדדו מהמסך לרצפה, גבה היה כפוף וידיה משכו את שרוולי חולצתה. שרונה חשה שאוויר הערב הנעים קפא. השתררה דממה ורק קול עמום של צרצרים נשמע
מרחוק. רגליה כמו נשתלו באדמה, נשימתה התקצרה וליבה פעם במהירות. דמעות עלו בעינייה.
לפתע וכאילו משום מקום, הגיעה מנדי, אשתו השניה של אורי. עינייה ירקו ברקים. שערה האדמוני אש ולהבה. היא הרימה את קולה: "היין עלה לך לראש? יצאת מדעתך, איך אתה מעז". אט אט התמלאה הדממה
בקולות דיבור וחיוכים של האורחים והאוויר התחמם. בפעם הראשונה הרגישה שרונה הכרת תודה כלפי מנדי, כאילו נכרתה בינהן ברית של הבנה. כבר בעבר ידעה שאפשר לסמוך עליה, על ההגינות והיושר שלה
בטיפול בבתם במשמורת המשותפת. שרונה הרגישה את נשימתה חוזרת אליה בהדרגה ופעימות ליבה שבו לקצבן הרגיל. אלון ניגש וחיבק אותה. "אני כאן איתך ובשבילך" אמר. תמיד גילה רגישות ובגרות, למרות
גילו הצעיר, חשבה. היא נשענה עליו, הקמטים במצחה החליקו, הצלקת בזרועה עוד כאבה אבל פניה התבהרו. פרק חדש טוב מקודמו עומד להתחיל בחייה.