אורי – ציפי לייבוביץ

רעש עמום העיר אותי מהשינה, מנדי ויעל משוחחות על הצפוי היום. היום יום החתונה של שרונה, אשתי לשעבר ואם בתי דנה. יום גדול, שרונה מתחתנת עם אלון,
רווק שצעיר ממנה. בלעתי את הרוק, התרוממתי מהמיטה באיטיות ובראשי החל זמזום טורדני שבישר כאב.
ניצבתי מול המראה מארגן בגדים לחתונה, שרונה אוהבת לראות אותי לבוש אפור, פעם אמרה שזה מדגיש את שערי המאפיר ומבליט את תווי פני. התלבטתי, מנדי עלולה
להבין את הסיבה שאני לובש אפור. החלטתי ללכת על זה בכל זאת, הוספתי עניבה תואמת ויצאתי מהחדר. עיני פגשו את עיני מנדי וקיבלתי אישור למחשבה שעברה בראשי,
העדפתי להגיב בחיוך קטן וציני. הנסיעה לגן האירועים עברה בדממה. יכולתי להבין אותה. נכנסתי זקוף מחבק ביד ימין את מנדי, יפיפייה כהרגלה מטופחת וזוהרת. ביד
שמאל חיבקתי את בתי הקטנה יעל שהביטה סקרנית לכל עבר. המקום היה מקסים, ערוך בטוב טעם, שרונה תמיד ידעה להפיק אירועים מיוחדים. נפרדתי מהבנות וניגשתי לבר,
חייב משהו להוריד בגרון לפני כל שיחות הנימוסין המאולצות. הרגשתי מועקה ועצב כשדמיינתי את החופה שעומדת להתחיל בעוד כמה רגעים. נזכרתי בחיוך במפגש הסודי שהיה
לנו לפני שלוש שנים, כל הגעגועים שלי אליה התרכזו למפגש שהיה ערב ולילה בלתי רגילים בעוצמתם. הריגוש היה משנינו, ציינתי לעצמי תוך לגימת כוס יין נוספת שאיני יודע
מה מספרה. החלטתי לגשת לשרונה ולשתף אותה בזיכרון, הנחתי את כוס היין על הבר וניגשתי בצעדים מהירים לכלה היפה שפיזרה חיוכים לכל עבר, הבטתי בעיניה במבט חודר
ובמקום מילים יצא לי לחבק אותה ולהצמידה אלי תוך כדי נשיקה לוהטת ארוכה ואיטית. כשהרפתי ממנה קלטתי את הדממה שהשתררה במקום. הסתכלתי סביב וראיתי את עצמי
מביט מהמסכים הענקיים שהופעלו באירוע, קלטתי שהנשיקה צולמה לכלל האורחים. שרונה העיפה בי מבט קצר, הדפה אותי וסיננה מבין שפתיה אינך החתן הפעם. חייכתי במבוכה
על מעשי, הסתובבתי ומצאתי את עצמי מול פניה הכועסות של בתי שאמרו הכל.