אור ירח

דרמה מרגשת של בארי ג'נקינס שזכתה בשלושה פרסי אוסקר, ביניהם הפרס ל"סרט הטוב ביותר". ולדעתי, זו הפעם הראשונה מזה שנים
שהזוכה אכן ראוי לפרס.
הסרט מתרחש בליברטי סיטי שבמיאמי, בשכונת עוני בשנות ה80, ומתחלק לשלושה חלקים שמקבלים את כותרת הכינוי של הגיבור
באותו תקופה.
פרק ראשון – ליטל: חואן (מאהרשאלה אלי) הוא סוחר סמים קובני הרואה ילד (אלכס היברט) שמתחבא בבית נטוש מחבורת ילדים. הוא
אוסף אליו את הילד שמסרב לדבר ומפגיש אותו עם בת זוגתו תרזה (ז'אנל מונה). בשעה שהקטן בוטח בהם ומספר ששמו שיירון, הם משיבים
אותו לאמו פולה (נעמי האריס), שהיא זונת קראק. אף על פי ששמו שיירון, הילדים מכנים אותו "ליטל". הוא קטן פיזית וגם קטן ביכולותיו
הנפשיות ובהישרדות. הוא חוטף מכות, סובל מהתעללות של הילדים ולא מגיב. הוא זקוק להגנה מאם ומאב שלא נמצאים, אך עם זאת, חואן
ותרזה מהווים עבורו משפחה מאמצת ותחליף לבית. הם נותנים לו מיטה לישון עליה ומכינים לו ארוחות. באחת הסצנות חואן לוקח אותו לים
ומלמד אותו לשחות. הים הוא מוטיב משמעותי בסרט שחוזר בשלוש סצנות חשובות. מוטיב מרכזי אחר בסרט הוא הצבע הכחול. חואן מספר
לשיירון שכאשר היה ילד בקובה, אישה אחת אמרה לו שכל הנערים השחורים נראים כחולים באור ירח ולכן היא תקרא לו "בלו" ושכל החיים
אנשים ינסו להחליט במקומו מי הוא, אבל רק הוא יחליט על עצמו. בסצנה נוספת אנו נחשפים לחברו קווין שאומר שעליו להפסיק לתת לאנשים
להתעלל בו, ושהוא חייב ללמוד להגן על עצמו. הסיבה שבעטיה הילדים מציקים לו, היא הנטיות ההומוסקסואליות שלו שבאות לידי ביטוי כבר
בילדותו במספר מאפיינים חיצוניים. באחת הסצנות שיירון שואל את חואן ותרזה, מה זה "מתרומם", כפי שהילדים מכנים אותו. כך מוזכר נושא
ההומוסקסואליות, הטעון בגבריות השחורה, בטיפול עדין וחכם.

פרק שני – שיירון: שיירון (אשטון סנדרס) כעת מתבגר, תלמיד תיכון בודד, שמציאות חייו לא שפרה עליו. חואן כבר לא חי ולא נמצא כדי לטפל
בו. בניגוד לתקופת הילדות, שבה נזקק לטיפול ולדאגה, עתה הוא הגיע לגיל העצמאות. כילד, אנשים אחרים בחרו בשבילו מה יעשה ואיך ייקרא,
ובבגרות עליו לבחור לבד. הוא ממשיך לסבול בעקבות האלימות שמופעלת עליו וקווין עדיין מחבב אותו. בניגוד אליו, קווין הוא טיפוס שמתסדר
עם כולם והוא מניע את העלילה ביחס לשיירון. מוטיב הים חוזר בעוד סצנה רגישה ויפה, כאשר שיירון וקווין עושים אהבה בחוף הים. ההתרחשות
מצולמת בסטריליות ובעריכה יחסית קרה אך מרגשת שגורמת לנו לחוש את המציאות דרך עיניו של שיירון החושש והשברירי. הוא מקבל את
עצמו כפי שהוא, משלים עם שמו, מתרחק מאימו וחווה אהבה. לאחר מכן, שיירון שוב חוטף מכות ובזעמו שובר כיסא על הנער המתעלל ונכנס
לכלא. זהו רגע שיא כיוון שברור לו שחייו לא יכולים להמשך כפי שהם ושהוא חייב ללמוד להגן על עצמו.

פרק שלישי – בלאק: עשור לאחר מכן, שיירון השתחרר מהכלא וגר באטלנטה. עתה הוא גבר מגודל ושרירי המכונה "בלאק" (טרוואנטה רודס).
הכינוי בלאק הוא כינוי שקווין נתן לו, המעיד על השתייכות ועל היכרות עצמית. הוא סוחר סמים, ואנשים מפחדים ממנו. הוא נראה חזק, אך עדיין
יש לו את המבט העצוב שגורם לנו להבין שמדובר באותו שיירון, בודד ומצולק הוא כעת מסתתר מאחורי זהות גנרית של גבר שחור וקשוח. טלפון
מפתיע מקווין מניע את בלאק לחזור לעיר הולדתו כדי לפגוש אותו. לפני כן, הוא מבקר את אימו ומתפייס עמה בסצנה נוגעת ללב. לאחר שהשלים
עם כעסו ועם כאבו הוא יכול להיות פנוי לאהבה. המפגש המחודש עם קווין מחזיר אותו לרגע המכונן בחייו, הפעם הראשונה והיחידה שידע אהבה,
כשקווין השאיר אותו חשוף ופגיע. לאחר שנים, כל אחד הגיע למסלול חדש בחיים וחייהם רחוקים זה מזה. קווין פתח מסעדה, נישא לבת כיתה,
הוליד ילד והספיק להתגרש. למרות ההבדלים ביניהם, הרגש מציף אותם והם חוזרים אחד לשני באינטימיות עמוקה. הסוף נותר פתוח, משום שאין
לדעת בוודאות אם הם יצליחו לגבור על ההבדלים ביניהם. רגע לפני ההתקרבות ביניהם אנו רואים שוב את הים לשנייה, שמחזיר אותנו לסצנת
האהבה.

"אור ירח" הוא סרט קטן, מעין שילוב של ריאליזם ושל פיוט. הבחירה בשחקנים לא מוכרים מעצימה את הסרט ומשרטטת דיוקן של מציאות קרה,
של החמצה, של בדידות ועצב, ויוצרת תחושה של סרט תיעודי. הבמאי מבין את כוחו של איפוק. ולמרות ההתייחסות לסוחרי סמים, לאלימות
ולהומוסקסואליות, נושאים טעונים ורועשים, הוא מצליח להנמיך את הווליום של כל האלמנטים האלה. הוא מתמקד בסיפור קטן ושקט בלי דרמות
גדולות או סצנות מאולצות שנוגדות את רוח הסרט. יסי רמירז המלהקת של הסרט, עשתה עבודה מדויקת עם שלושת השחקנים שמגלמים את שיירון
בתקופות שונות בחייו. בייחוד עם השחקן טרוואנטה רהודס, בן ה-26, שמגלם את הדמות בחלק האחרון. רהודס הוא ספורטאי ובמבט ראשוני הוא
נראה כמו גבר שרירי טיפוסי, אך לפי העצב בעיניים, הוא עדיין מזכיר את הילד המפוחד ששיירון היה בילדותו. הבמאי הנהדר לא הפגיש בין שלושת
השחקנים שמגלמים את שיירון ולמרות זאת הצליח ליצור דמות כל כך אחידה ואמינה. גם נעמי האריס הנפלאה, שמגלמת את פולה, אמו של שיירון,
ראויה לפרס על המשחק שלה.

קשה להתעלם מהדמיון בין "אור ירח" ל"התבגרות" של ריצ'רד לינקלייטר, שעקב אחרי חייו של צעיר לבן מילדות ועד בגרות. לינקלייטר צילם
את הגיבור שתים עשרה שנים, אך סרטו של ג'נקינס אמיץ יותר. בעוד ש"התבגרות" מתאר חיים שגרתיים של גיבור, בלי מפחי נפש רבים, חייו
של שיירון הם סבל מתמשך מלא קשיים ועצב. "אור ירח" לא רק מתעסק בהבדלים החיצוניים של הדמות, אלא בהיבטיה הפנימיים שגורמים לנו
להרגיש שאנו נמצאים בתודעת הגיבור הראשי וחווים במלוא העוצמה את עולמו הפנימי העדין. תחושת האינטימיות נוצרת בעקבות השילוב הנבון
בין הצילום והמוסיקה. הצלם ג'יימס לקסטון, לפרקים מצלם במצלמה מתנדנדת ורועדת ולפעמים עושה קלוז-אפים בטוחים. הוא מצליח להתאים
את המצלמה לדמויות, למשל לצלם את פולה לפעמים מלמעלה כדמות אצילית ולפעמים מלמטה במצלמה רועדת, כדי לבטא את חוסר היציבות שלה.
הפסקול המגוון של הסרט עשיר בעיקר במוסיקה קלאסית של ניקולס בריטל. בנוסף, ישנן בחירות מוסיקליות מפתיעות אחרות כגון שיר אר נ בי
לא מפורסם משנות השישים, שיר של קייטנו ולוסו, שהיה ב"דבר אליה" של אלמודובר וב"מאושרים יחדיו" של וונג קאר וואי. וונג קאר היווה גם
השראה צבעונית לג'נקינס בנוסף לסצנות שמאוד מזכירות את "מצב רוח לאהבה", הסצנה עם האם וגם הסצנה בדיינר.

הודות לכל הדקויות של הסרט, "אור ירח" הוא יצירת מופת. מדובר בעבודת בימוי רבת כשרון ורגישה. זהו סרט התבגרות על התעצבותה של זהות
גברית שחורה מילד לגבר, שזה חידוש בז'אנר סרטי ההתבגרות, שרובם עוסקים בהתבגרות של אנשים לבנים, וכאשר מתארים התבגרות שחורה
נוטים ליפול לקלישאות. הסרט מצליח להפתיע ולשבור את הנוסחאות הצפויות. הוא לא דידקטי אלא אישי וחברתי. זה הסיפור של שיירון שמקרין
עלינו כחברה – חברה חסרת אמפתיה וסובלנות שלא מקבלת את השונה. זהו סרטו העלילתי השני של ג'ניקנס, אחרי "תרופה למלנכוליה" מ- 2008.
הסרט מבוסס על מחזה של טארל אלווין מקרייני "באור ירח נערים שחורים נראים כחולים". במחזה, מתואר יום בחיי שלוש דמויות שרק בהמשך
מתברר שהן דמות אחת. הבמאי מצא את הזיכרונות שלו בעלילת המחזה והחליט להפוך אותו לסרט. כך שמדובר בעצם בשתי ביוגרפיות. כמובן
שהצלחת הסרט גם נובעת מהטיימינג הנכון ומושפעת מהפוליטיקה בארה"ב. עם עלייתו של טראמפ לשלטון, בגלל עמדותיו הפוליטיות כנגד שחורים
ולהטבי"ם, קמה מחאה בהוליווד. והסרט של ג'נקינס, שעשה רושם של אחד הקולנוענים האפרו-אמריקאים המעניינים בתקופתנו, מייצג את הקול
של מיעוט, שהוליווד כל כך זקוקה לו.

כתבה: אופליה פטרוסיאן, כותר ראשון שקמה

עטיפת הסרט אור ירח

לצפייה בקדימון של הסרט לחצו כאן