(Devonport Public Library (Te Pātaka Kōrero o Te Hau Kapua
אוכלוסייה: דבונפורט, עיר נמל ופרבר של אוקלנד שבניו זילנד, מונה כ-55,500 תושבים.
מערך הספריות: 55 ספריות במחוז אוקלנד שבניו זילנד
שנה: 2015
שטח: 950 מ"ר
עלות: 8.7 מיליון דולר
אדריכלות: Athfield Architects
לקריאה נוספת ולתמונות: Devonport Library, Auckland, New Zeland
דבונפורט, פרבר ציורי במחוז אוקלנד, היא תמהיל ארכיטקטוני של וילות בסגנון ויקטוריאני ואדוארדי.
הספרייה הציבורית (שהוקמה ב-1887) מוקפת ב"עצי חג מולד", עצים מאוריים עתיקים הפורחים בפריחה אדומה לקראת דצמבר, בעצי תמר
תמירים ובעצי תאנה, עוד משנת 1883. בצדה המערבי נמתח רחוב ראשי רגוע שהשקט שלו מופר לעתים בעגלות רתומות לסוסים, ובצדה
הדרומי – האוקיינוס, מנוקד במפרשיות ובסירות.
כפועל יוצא של התנאים הסביבתיים, האדריכל בחר להקים בניין השואב השראה ממרפסת ויקטוריאנית, שחדריו השונים מוצבים בהיקף,
והמבקרים נעים בתנועה סיבובית כשהם עוברים מחלל לחלל.
חלונות זכוכית ממסגרים את נוף הנמל הנשקף מדרום וממזרח. בצד מערב, בו ממוקמת הכניסה לספרייה, חלונות הזכוכית מציגים את הספרייה אל
הרחוב הראשי.
כשחוצים את הכניסה הראשית מגיעים לסלון עם אח עצים המשרה שלווה ביתית. אחריו נמצא חדר כינוס לפעילויות ומרחב לילדים המעוצב בעזרת
אלמנטים חוסמי רעש, ומשקיף אל מרחבי האוקיינוס. חדרם של צוות הספרייה הוא חדר שקוף, עם קירות מזכוכית. חלל ייעודי הוקצה לבני נוער.
בסוף רוכזו הכונניות הגבוהות והאווריריות העשויות מעץ אורן טבעי.
במרכז החלל ניצב גרם מדרגות גדול.
במבנה מצויים פריטים רבים: הריהוט – כולל עיצוב מסוגנן של שטיחים, עבודות אמנות עכשוויות והיסטוריות, ופתרונות מרחביים בחלל: חוצצים
למיניהם לשימוש מגוון של הספרייה.
באופן כללי, בעיצוב הספרייה באים לידי ביטוי תגובה לסביבה הירוקה מאוד וחיקוי שלה. העיצוב מוציא את המרב מנופי הים, מאורו, מהבריזה
הנושבת ומצליליו.
פלטת הצבעים הייחודית לניו זילנד מהדהדת בפריטי ריהוט מעוצבים, ומזכירה את צבעי העלים בכל עונות השנה. החומר העיקרי שבו השתמשו
הוא עץ האורן - טבעי וגם מעובד - ועץ ארז מצפון אמריקה.
אלמנטים עיצוביים חדשניים כוללים מערכת איוורור טבעית השומרת על האוויר בטמפרטורה נעימה ומשתמשת בחלונות עם הצללה, במשבי אוויר
הנכנסים מהחלונות, ובלוחות אקוסטיים שמאפשרים לספרייה לקיים פעילויות שונות בו בזמן.
לספרייה יש אוסף של עבודות אומנות ופריטי מורשת תרבותית המוצגים לציבור.
עם כל זאת, הצלחתה הגדולה של הספרייה אינה יופיה הברור ותשומת הלב שהושמה לפרטים, ולא האופן שבו הם מתאימים לארכיטקטורה ולהקשר
גיאוגרפי, וגם לא הזריזות שבה מנווט תהליך היעץ המסורבל. הצלחת הספרייה נובעת מהדרך שבה היא משתחררת ממבנה סגור, לא גמיש, שלא
מעודד כניסה ושאינו שקוף.
בכניסה הראשית לא הוצבה עמדה קדמית של דלפק לשירות הציבור. האדריכל אמר כי "הרעיון היה ליצור חלל שאנשים נכנסים אליו, מוצאים את
עצמם ומוצאים זה את זה... ולא בהכרח להיתקל במישהו ששואל למה הגעתם לשם". הוא הוסיף כי עבור אנשים רבים, הספרייה יכולה להוות מקום
בעל אופי של עימות, ולמעשה אנו מחפשים לתת שירות לא ללקוחות טבעיים של הספרייה המורגלים להגיע אליה, אלא גם לאלה שלא בהכרח
משתמשים בשירותיה".
ההרגשה של שירות עצמי חדרה גם לאזורים אחרים בספרייה, במרחבים הפנימיים והחיצוניים שלה. הוקצה אזור לקריאה בגינה, מוקמו מקומות לישיבה
בפרטיות, ועיצוב המרחב לבני נוער משדר תיאטרליות וחופש. העמדת אזור הילדים ליד הסלון המיועד למבוגרים יוצר מעין "יחסי אפוטרופסות",
יחסים שמומרצים ע"י עיצוב הפנים.
Photo in courtesy of Athfield Architects
