הגר כבר ממש התחילה להתרגז. בחדשות וברשתות החברתיות החלו לפרסם מודעות על חגיגות 140 שנה לראשון לציון. הגר חשבה שזה מיותר לגמרי. "140 שנה זה כמובן הרבה, אבל את מי זה מעניין?? זה שאני גרה בעיר הזאת, זה ממש לא אומר שאני חייבת לדעת עליה כל פרט קטן." חשבה לעצמה. בכל הרשתות החברתיות דיברו ושידרו המון סרטונים רק על ראשון לציון, ולהגר לא היה מה לעשות. לכן היא טיילה ברחוב. "וחוץ מזה" היא המשיכה, "לפני 140 שנה לא היו בראשון כל הקניונים, בתי הקולנוע, הפארקים... והכי חשוב, לא היה את הסופרלנד..! בקיצור, לא היה כלום! אז למה כולם כל כך מתעניינים בתקופה כל כך משעממת??". הגר הייתה שקועה במחשבות, ולא שמה לב שהיא דרכה על שעון. "אופס!" הגר הרימה את השעון והוקל לה שהוא לא נשבר. לא היה אף אחד ברחוב. להגר לא הייתה אפשרות לחפש את הבעלים של השעון. השעון מצא חן בעיניה והיא החליטה למדוד אותו. "למה המחוגים לא זזים?" היא שאלה את עצמה באכזבה. היא רצתה לדפוק על השעון אבל ברגע שהיא נגעה בו היא הרגישה סחרחורת איומה, ולא מצאה שום חפץ לאחז בו. הגר הספיקה לראות רק עוד דבר אחד לפני שהתעלפה, על השעון הופיעה ספרה. ספרה שלא היה ניתן לטעות בה: 140.
"אחח איפה אני?" הגר התחילה להתאושש מהנפילה, ואז פתאום שמה לב שהיא נמצאת במקום אחר לגמרי, אשר ממש לא נראה כמו אזור מגוריה. המחשבה הראשונה שחלפה בראשה של הגר הייתה שהיא נחטפה. אבל ככל שהיא הביטה סביבה יותר, כך גם האמת הכתה בה יותר חזק: "חזרתי אחורה בזמן". הגר עמדה שם כך, כבר כמה דקות, מאובנת, עד שנרגעה, "זה לא הגיוני! בלתי אפשרי לחזור אחורה בזמן. תירגעי הגר, תרג-" אבל פתאום קטע אותה קול. הגר הציצה אל מאחורי הקיר שעמד מולה והאזינה. אדם מבוגר, בגודל בינוני, לבוש בחליפה מעט מקומטת ועל פניו זקן ארוך ואפור, ישב על ספסל ונראה מדוכא מאוד. "הם רוצים לקחת ממני את גן השעשועים שלי, ואני מדגיש את המילה שלי !" הוא דפק בחוזקה על הספסל והקפיץ את עוזרו שעמד לידו ונראה כבן 13. "הם אומרים שהניהול שלי כושל! היית מאמין?! כושל!" המשיך האיש בצעקות, "זה שצברתי כמה חובות, זו ממש לא סיבה לקחת את גן השעשועים שלי ממני!" הוא דפק שוב על הספסל. "אלו לא כמה חובות, אם יורשה לי להגיד, אלו המון חובות!" אמר העוזר וישר התחרט על כך. "אתה צוחק עליי?? גם ככה אינך תורם בכלום בעבודתך, אז עכשיו אתה גם מתחצף?! אתה מפוטר!". "לא בבקשה! אברהם קקיאשווילי, זאת אומרת בוס, בבקשה תשקול את מעשיך!! אין לי עבודה אחרת, ואני צריך כסף לאוכל!" התחנן עוזרו. "אני אמרתי את שלי!" אמר אברהם בקור, "תסתלק!". לפתע הגר שוב הרגישה את אותה סחרחורת איומה ולפני שהספיקה לעשות דבר, היא כבר התעלפה.
הגר התאוששה מהר מהנפילה והביטה סביב: "העיר נראית יותר מפותחת, כנראה חזרתי כמה שנים קדימה..." הגר הסתובבה ברחוב. היא קיוותה למצוא בעיניה את עוזרו של האברהם הנוראי הזה ולראות שהוא בסדר. למרבה הפתעתה היא מצאה אותו מהר יותר משחשבה, אבל לא פנים מול פנים, אלא על פני מסך. בחלון הראווה של אחת החנויות, הייתה טלוויזיה קטנה, אשר הייתה דלוקה בערוץ החדשות בשידור חי. "ערב טוב צופים וצופות יקרים," אמרה המראיינת, "היום אני מארחת אצלי באולפן את גידי בן הרוש, לשעבר עובד זוטר בלונה פארק העלוב של פעם, אשר לא מזמן זכה בהצלחה גדולה! ערב טוב גידי בן הרוש.". "ערב טוב." אמר העוזר, שמסתבר ששמו היה גידי. "ובכן גידי, מה אתה יכול לספר לנו על הפארק?". "המון, אבל אתחיל מהעיקר: המנהל הקודם של גן השעשועים הידוע בשמו, אברהם קיקאשווילי, ניהל את הגן באופן כושל, ולאחר פטירתו רכשה חברת "עיר השעשועים" את הפארק וקראה לו, סופרלנד". הגר כמעט נחנקה "זה הסופרלנד?? ככה הוא נוסד?! אם הייתי יודעת את זה, אולי לא הייתי ממהרת כל כך לשפוט את ראשון..." מילמלה הגר לעצמה. גידי המשיך לדבר והגר השתתקה. "לאחר שהחברה כיסתה את כל החובות שצבר אברהם קקיאשווילי, הסופרלנד זכה להצלחה מסחררת". "מרתק," אמרה המראיינת, "אולי תרצה לספר לנו על תקופת עבודתך אצל מנהלו הקודם של הסופרלנד?" גידי הינהן "בוודאי!..." אך הגר כבר ידעה מה הוא עומד לספר. בכל זאת, היא הייתה שם. היא כבר התכוונה להסתובב וללכת, רק שפתאום, היא נזכרה באימה שאינה יודעת כיצד לשוב לביתה. לפני שהספיקה להיכנס לפאניקה, השעון שוב החל לרעוד, רק הפעם כל כך חזק, שהגר התקשתה לנשום, והתעלפה מיד.
הגר התעוררה למרבה שמחתה על האדמה ברחוב ביתה. "זאת הייתה חתיכת הרפתקה." חשבה לעצמה הגר. היא הביטה בידה, השעון נעלם, אך זה לא הטריד אותה. היא חוותה מספיק הרפתקאות ליום אחד, אולי גם לשנה אחת. "אז זאת ראשון לציון, אה? בכל הדברים שאנחנו אוהבים יש היסטוריה..." הגר חשה מרוצה מעצמה. היא עלתה לביתה, הביטה בשעון והופתעה לגלות שהשעה הייתה 18:30. היא יצאה מביתה רק ב-18:00 ועד שמצאה את השעון עברה לפחות חצי שעה. ההרפתקה שלה הרי נמשכה לפחות שעתיים. "רגע, אז כל הזמן הזה הזמן לא זז?? אז היום טרם נגמר, מה שאומר שברשתות החברתיות עדיין נשארו עוד מלא סרטונים על ראשון!" אך הפעם זה דווקא שימח את הגר. היא לא ידעה עד כמה ראשון מעניינת!
הגר נכנסה ליוטיוב והפעילה את הסרטון הראשון שהופיעה על ראשון לציון. "הגר, מותק, כבר חזרת?" אימא של הגר קראה מהמסדרון והתחילה להתקרב לחדרה. "עברה רק חצי שעה, כבר פחדתי שבאמת תחזרי רק ב 23:59 כמו שאמרת, כי רצית שהיום הזה כבר יעבו-" לפתע אמה נכנסה לחדר, וברגע שהיא ראתה במה הגר צופה, הלסת שלה נשמטה מטה. "הג-הגר את רו-רואה סר-סרטונים על ר-ראשון לצי-יון?" גמגמה אמה ההמומה. הגר עצרה את הסרטון והסתובבה לאמה "הבנתי שראשון הרבה יותר מעניינת ממה שחשבתי. פשוט הייתי צריכה לתת לה צ'אנס." הגיבה הגר בפשטות לאמה שיצאה מהחדר והתלבטה מה היא יותר, המומה או מאושרת. הגר סגרה את הדלת, לחצה על פליי והמשיכה את הסרטון על העיר האהובה, ראשון לציון.