טירת הזכוכית / ג'נט וולס

כבר מתוך שמו של הספר, טירת הזכוכית, ניבט הקו המנחה והפרדוכסלי בספר המטלטל הזה: טירה, סמל למבנה מפואר
המספק הגנה וחיים יציבים לשוכניו ומנגד הזכוכית השבירה המתנפצת החותכת ברקמה האנושית.
ג'נט וולס מחברת הספר, כותבת ברגישות סוחפת על תקופת ילדותה בחיק משפחתה המופרעת.
וולס עיתונאית מצליחה, כותבת על זוג הוריה הלא נפרדים, שלא מצליחים לספק לילדיהם צרכים לקיומם הבסיסי ומסכנים
את קיומם הפיסי. את הזנחתם הקיצונית הם מעגנים בתאוריות אנרכיסטיות שונות הגורמות לשיפוט מתעתע של הקורא.
עם התפתחות העלילה, אנו עדים לצורת חיים שבה נוצר בלבול בין תפקיד ההורה לבין תפקיד הילד. משפחה שבה בולט
באופן מובהק ועצוב המושג של "הילד ההורי".
לצד הקושי הכמעט בלתי אפשרי שבו מתנהלים חיי ילדים, וולס מתארת מסעות וטיולים ברחבי ארה"ב, בעיירות כורים
נידחות ועניות בשנות השבעים. הספר משופע בתיאורי טבע נפלאים. הקורא נע בין סיטואציות קומיות וטרגיות ובין
הסצנות הנקראות בשקיקה, הוא משנה את יחסו ואת נקודת מבטו על הדמויות. כמו כן, צפות אצלו שאלות על מקום
ההורה בחייו של ילד במיוחד בתקופה שבה אנו חיים, תקופה שבה הילדים מתקשים לפתח כישורי חיים בגלל גוננות
אינסופית של הוריהם.
וולס מתארת את הוריה באופן הגורם לא פעם להשתאות. היא מאירה מצבים קשים בהרבה חום וחמלה . הקורא מצדו,
נותר לא פעם עם קושי בעיכול המצבים ולעיתים אף מאמין בצדקת דרכם של ההורים. וולס מתארת את ההורים כאנשים
שהתברכו באינטליגנציה טבעית ובכישרונות רבים. גם ממרחק הזמן ומהסתכלות מעמיקה של בוגר, היא מציירת אותם
באופן שובה לב.
דמות מרשימה במיוחד בספר היא דמותו של האב, ספק פושע ספק מרדן בלתי נלאה, הניחן ביכולות הנדסיות והוא בעל
אלף חלומות. האב, מטביע את חותמו במיוחד בנפשה של המחברת. הוא מצליח לפתח בילדיו תשוקות וכישורים מיוחדים
ולצד זה פוצע את נפשם העדינה בפציעות מדממות. לאט לאט מוסרים הגלדים של אישיותו ואנו לומדים להבין מאין מגיעים
כוחותיו ההרסניים ולאן הוא בורח.
שמו של הספר ניתן לו על שום הבטחת האב לבנות לילדיו טירה מזכוכית. והבטחה זו מתנפצת אחת לאחת על קיר המציאות
של ילדותם הפרומה.
האם, גם היא אישיות מרשימה ומכשפת שבילדותה גדלה בבית אריסטוקרטי. היא מנחילה לילדים הערכה לחפצים מעודנים
ולאומנות ומשבצת לכל אורך הספר אמירות פילוסופיות שמגרות את הקורא להתפלפלות עצמית. ואולם, יחד עם זאת, היא
מצטיירת כדמות הרסנית ואנוכית ורק בסוף העלילה מבינים עד כמה חשיבתה והתייחסותה זרעו הרס על הבית ויושביו. גם
כשיכלה למנוע זאת.
זהו ספר מומלץ וקולח במיוחד שניתן לקרוא אותו כספר עלילתי סוחף והן כמסמך חינוכי תקופתי המעלה תהיות רבות בנוגע
לילד ההורי, על תפקידן של רשויות וגם על מושגים כמו שאפתנות, מיצוי עצמי והדרך אליהם.

כתבה: קרן שקד, כותר ראשון שקמה

 

כריכת הספר טירת הזכוכית