מסעודה / יקיר אלקריב

מסעודה / יקיר אלקריב

 

יקיר אלקריב - עיתונאי, עורך, סופר, יליד הארץ ותושב תל-אביב, חובש הפעם כובע של מספר סיפורים. ספרו "מסעודה" נקרא
כמו אוסף של סיפורים, שסובבים בעיקר סביב דמותה של הגיבורה הראשית, על שמה קרוי הספר.
כל הסיפורים סובבים סביב ציר חייה של מסעודה מאז ינקותה במרוקו, לאחר שנולדה לנישואים שנכפו על אמה הצעירה והמרדנית
לבעל שמבוגר ממנה בשנים רבות. מסעודה ננטשה כתינוקת, גדלה אצל המינקת המוסלמית שלה, נגררה לנישואים בגיל 12 עם צעיר
יהודי שהיה נחוש לעלות לארץ ישראל טרם קום המדינה, ומאז והלאה, חייה לא היו סוגים בשושנים.
מסעודה בעצם נגררה לתוך החיים. היא לכאורה לא קבעה דבר. היא נישאה, ילדה ילדים, ונלחמה את מלחמת הקיום לבדה, כגזירת
גורל. היא לא עמדה על שלה ועל רצונותיה, פשוט כי לא בדיוק ידעה מה הם. מלחמת הקיום הקשה, הדאגה המתמדת לבעלה ולילדיה,
במיוחד אחרי שבעלה נהרג - כל אלה מילאו את עולמה, והיא - לבד, ביפו, עם הילדים שלא יכלה לפרנס - לא ידעה שאפשר גם אחרת.
מסעודה שוכנעה למסור שניים מילדיה לקיבוץ. התינוקת שילדה לאחר מות בעלה, כמעט נחטפה והועלמה ממנה, ורק בעזרת התושייה
והדחף הראשוני של מסעודה לשמור על ילדיה, נשארה הילדה בפנימייה במשך כמה שנים. מכול הילדים, רק בת אחת, חנה, נותרה איתה
בביתה, אך גם היא חפצה בחיים אחרים, חיים שאמה לא יכלה להעניק לה.
לאורך כל הספר אנחנו פוגשים בדמויות שאכלסו את עולמה של מסעודה. הפסיפס האנושי הזה מתווך לנו את ההווייה של אותן שנים,
וכך בעצם הופך קובץ הסיפורים הזה לרומן היסטורי, זווית ראייה נוספת לקורות יהדות מרוקו (וקצת תוניס) ולהתערותם בארץ.
הסיפורים לא קלים, והשנים קשות.
אנו פוגשים במסעוד ובחסיבה, בעבדול ובלטיפה, ביעקב, גבריאל, פויו, בנספח הצרפתי רושושקואר ואלונור ויהודה, רנה ומרסדס ועוד
ועוד... הקריאה קלה וקופצנית, אבל, כפי שנרמז על גבי הכריכה האחורית מטעם ההוצאה, "מסעודה הוא רומן מתעתע. קלילותו המדומה
מסתירה תיאור מרתק של התמורות שחלו בכוחן ובמעמדן של הנשים במאה שנים האחרונות החל ממרוקו ועד ימינו כאן...."
ואני הייתי מוסיפה שנכון, מעמד האשה אכן שונה, והנשים ומסעודה בתוכן לקחו את גורלן בידיהן, וזהו אכן ספר על התפתחות נשית,
אבל בספר מסופרות קורות המשפחות הפטריארכליות שהגיעו ממרוקו, התערו בארץ תוך קשיים גדולים וחוו שינויים גדולים. בל נשכח
שהסופר, יקיר אלקריב, הוא תוצר של המשפחה הזאת.
זו לא ביוגרפיה. הסופר מסביר שהוא לקח את רסיסי הסיפורים שהצליח לשאוב ממשפחתו כנדבך הראשון, ומעליו בנה את הסיפורים
כשהוא לוקח לעצמו את החירות הסיפורית. אבל, כאמור, סבתו היא אכן מסעודה, וסביבה נארגים הסיפורים, ויש מה לספר.

כתבה: חוה ביסטרי, ספריית רמת אליהו

 

כריכת הספר מסעודה