פרפר / הנרי שרייר

הפעם נמליץ לכם בחום על ספר שלא נכתב על ידי סופר.

הנרי שרייר, מחבר הספר, היה פושע קטן שחי בשולי החברה הצרפתית, ושפת "פרפר" שופעת בקודים ובסגנון הדיבור של
עולם הפשע. אך כששרייר היה בן 25 הוא נשפט על פשע שהוא לא ביצע: הריגה. הוא הורשע, ונידון למאסר עולם עם
עבודת-פרך. שלושים שנה מאוחר יותר, כששרייר העלה את קורותיו על הכתב, הוא בעצמו לא האמין שיש לו הכישרון לספר
אותן, וכתב לעורך: "אני שולח לך את הרפתקאותי, תן לבעל מקצוע שיכתוב אותן".

הסיפור מתחיל בבית משפט בפריז, כששרייר מורשע בכך שרצח סרסור. כבר במעצר הוא החליט לתכנן בריחה אל החופש.
מחשבות על בריחה ישמשו אותו לאורך שנות הכלא כדי לשמור על שפיות, על אופטימיות, על כושר המחשבה. לאורך שלושים
שנה הוא עתיד לתכנן בריחה אחר בריחה, להיכשל, להיתפס, ולהישלח בכל פעם למאסר קשה ומבודד יותר מהקודם. ובכל
פעם שייכשל, הכמיהה אל החופש רק תלך ותגדל, והבריחה הבאה תהיה ודאית עוד יותר. כך דבק בשרייר הכינוי
'פרפר' - סמל החופש.

'פרפר' נשלח לגיאנה הצרפתית, וכעבור זמן קצר הוא בורח ממנה עם חברים, על סירה רעועה, בדרך הים. המתח שבבריחות
והפחד להיתפס אצורים גם בתיאורי הנוף שנקרה בדרכו: "קבוצה של שמונה דולפינים שיחקה עם הסירה. הם עברו תחתיה
לאורכה ויצאו בדיוק לפניה. לפעמים נגענו באחד מהם. [...] הרוח היתה חזקה והפלגנו במלוא המפרשים, אבל הם היו יותר
מהירים מאיתנו". כך, אפילו בתוך התיאור הפסטורלי של הדולפינים, אפשר לחוש באימה מפני מי שאולי דולק אחריך, אולי
מהיר ממך, ועלול להשיבך אל אימי הכלא.

וגם בתרבויות רחוקות פגש 'פרפר' בדרכו אל החופש, כמו פגישתו הראשונה עם צ'יף אינדיאני: "אני נעצר במרחק שלושה
מטרים ממנו, ואז הוא צועד שני צעדים לעברי ומביט ישר בעיניי. מבחן זה נמשך שתי דקות, פניו חסרות תנועה, והוא נראה
כפסל ברונזה מלוכסן עיניים". בקרב שבט האינדיאנים, ובטרם נפל שוב בידי הצרפתים, זכה פרפר לספק את ההנאות
והצרכים שנמנעים מאסיר בכלאו. אך הוא מחליט לעזוב את השבט ואת האישה שבחרה בו, ולהמשיך לכיוון קולומביה. בדרך,
הוא עתיד להיתפס ולשוב לכלא.

קראתי את "פרפר" לפני שנים רבות, ועד היום אני זוכר היטב את חווית הקריאה. שרייר-'פרפר' מפליא לרתק ולסחוף בתיאורי
הבריחות, בסיפורים מתוך בתי הכלא, ובציור הנאמנות הבלתי-מתפשרת בין חברים לבריחה. קריאת הספר הסתיימה מהר,
אך החוויה נותרה עימי עד היום. שפת הסיפור היא לכאורה שפה זרה: זו שפת הקודים של עולם הפשע והאסירים. אלה קודים
שעוסקים בענייני הפשע עצמו, אך גם מבטיחים נאמנות בין שותפים, לצד 'חוש-הריח' שנדרש כדי להיזהר מבוגדים וממלשנים.
ואת הסיפור הזה, הכתוב בשפה הזאת, תקראו בנשימה עצורה. זאת למרות שהעורך, קאסטלנו, כמעט לא נגע בכתב-היד. אין
בכך צורך, אומר קאסטלנו במבוא לספר: כששרייר מספר, אתה רואה אותו, חש בו, חי אותו.

קריאה מהנה!

כתב: יובל שטינברג, כותר ראשון שקמה

כריכת הספר פרפר