הסיפור מתחיל בסצנה בה נינה, נערה ממוצא רוסי, שכל כך רוצה להשתייך ולחיות כמו חברותיה הישראליות, עוברת השפלה ותקיפה מינית,
ובורחת ממכוניתו של העבריין, מוצאת מסתור בחדר מדרגות, ושם היא פוגשת את כרמלה, זקנה דמנטית ערירית שטועה לחשוב שזו נכדתה
דנה מאמריקה.
ליהיא לפיד משוטטת בין אזורים מוכרים למחוזות אפלים: רצח, מרמה, ניצול מיני, בריחה מהבית, ירידה מהארץ, נטישה של אם דמנטית לבדה,
הגירה, זרות ושייכות. סיפור העלילה המורבידי והאפל קושר בין המציאות לדמיון, ומעלה לדיון נושאים חשובים מאין כמותם. כל מה שצף
ועולה במדינה בה כולם זרים ושייכים בעת ובעונה אחת.
הסיפור נמסר בצורה מינימליסטית, לא מתלהמת, מאוד ברורה ומדויקת. כמו שוט אחד ארוך שבמקרה נמשך מפסח, החג בו יוצאים מעבדות לחירות,
ועד יום העצמאות, בו מתערבב השכול עם הרגע החגיגי. התקופה הזו, הכול-כך סמלית, שהסיפור מתרחש בה, מקבילה לסיפור המאבק של הדמויות
המובילות על עצמאותן.
כל אחת מהדמויות ראויה לסיפור בפני עצמו, ומאופיינת בצורה ברורה. אירנה, האם הרוסייה היחידנית, שמוכנה לעבוד בכמה מקומות כדי לקדם את
בתה שהגיעה איתה כתינוקת, ושאותה היא גידלה וטיפחה. נינה – ילדה יפה ומוצלחת. היא כל כך רוצה להיות אחרת, ישראלית, שייכת, נחשקת.
שמואלי, עבריין כוחני ואלים, שבגלל המרדף האינסופי שלו אחר כוח והשפעה, גורם סבל לכל סביבתו, והוא עצמו מסתבך והולך. כרמלה – זקנה
בודדה ודמנטית שחיה לבדה, ומאבדת קשר עם המציאות, בה בן אחד שלה נפל בקרב, ואילו השני נטש אותה וירד עם משפחתו לאמריקה.
איתמר – הבן היורד שחי עם רגשות האשם ומרגיש נטע זר באמריקה, בה גם בתו דנה הופכת להיות אמריקאית, ואילו הוא מנסה לשמור על
שרידי ישראליותו. הם, וכל שאר הנפשות בסיפור, מאירים פן מסוים במארג החיים הישראליים, שליהיא לפיד מיטיבה לנסח, ואנו מיטיבים להכיר.
סיומו של הסיפור נשאר פתוח. העלילה אמנם נסגרת ומצב העניינים פחות או יותר מסתדר, אבל הקורא נותר עם ההרגשה שבדמיונו במחשבתו -
הסיפור נמשך.
שימו לב לציור על כריכת הספר, מאת הציירת זויה צ'רקסקי, שהיא בעצמה הגיעה ארצה כילדה מהגרת מרוסיה.
קראתי בשקיקה. מומלץ מאד.
כתבה: חוה ביסטרי, ספריית רמת אליהו
