אחכה לך במוזיאון / אן ינגסון

זוכרים את הימים שבהם עוד שלחנו מכתבים? העברנו פתקאות? רשמנו בכתב ידינו ...? בעקבותיהם התפתח ז'אנר המכונה "רומן מכתבים".
שביניהם נכתבו הספרים "אבא ארך רגליים" "היי לי הסכין", "באהבה, נטליה". ועוד רבים אחרים. וגם הספר "אחכה לך במוזיאון" שייך לסוגה הזאת.
הספר הוא פנינה. אושר.
אישה כפרייה מאנגליה, ממקום בשם ברי סנט-אדמונדז, שולחת מכתב לארכיאולוג שניהל את החפירות בביצת הכבול ביוטלנד, וממצאיו נמצאים
במוזיאון בסילקבורג בדנמרק. היא כותבת לו עד כמה "האיש מטולון" שהוא בין ממצאיו, מעורר את מחשבותיה ואת דמיונה. היא מספרת לו עד
כמה הוא משפיע עליה, בעיקר בעקבות מותה של חברתה הטובה, שיחדיו חלמו להגיע למוזיאון לראות אותו. (אגב, העובדות בסיפור על "האיש
מטולון" והארכיאולוג שניהל את החפירות וספרו, "פרופסור גלוב", וכן המוזיאון הארכאולוגי בעיר סילקבורג, הן עובדות נכונות).
המכתב ממוען למוזיאון. הארכיאולוג כבר הלך לעולמו, אך האוצר שמקבל את המכתב עונה לה ומאותו רגע מתפתחת ביניהם חלופת מכתבים
שהולכת ונעשית יותר ויותר אישית ואינטימית. דרך המכתבים הרגישים והיפהפיים, הם מגלים זה לזו את עולמות הרגש שלהם, את חייהם הפנימיים
השונים כל כך ואת ההשפעה שיש להם האחד על זולתו. באותו זמן, הם גם מאווררים מחשבות ותובנות שלהם על מהלך חייהם ועל הגלגולים שעברו,
ומשתפים זה את זו על היחסים שלהם עם סביבתם.
הכתיבה נהדרת (שי סנדיק תרגם מאנגלית). התוכן כמעט לירי. טינה, מאנגליה, מספרת על החווה, על חיי היום-יום, על יחסיה עם בעלה וילדיה, על
השכנות, על ההחמצות שהיא חשה בחיים שלה ועל הרגעים הטובים והרעים. בעמוד 99 טינה מסבירה לאנדרס (במכתב מוקלד במחשב) על עצמה
והמבנה האישיותי שלה. "... אין לי דעות נחרצות. לעתים רחוקות אני סבורה שהצדק איתי.... רוגז הוא לעיתים קרובות בזבוז של אנרגיה....קל לי
להזדהות עם מי שמזדהה כקורבן... כשמישהו מאמין בדבר כלשהו באופן נחרץ קל לי לקבל את דעתו..." וכו'. ובעקבות זה היא מבררת לעצמה מדוע
ואיך נגררה לחתונה עם אדוארד ואיך נגררה לחיים של כפרייה, כשבעצם לא אלה היו חלומותיה ותקוותיה.
אנדראס מברר עם עצמו את יחסיו עם אשתו המנוחה, את יחסיו עם ילדיו. הוא דן עם טינה על הסוגייה של בתו קארין, שעומדת ללדת את בתה,
ומתלבטת אם לספר לאבי בתה על הלידה הקרבה. הוא מספר על חייו ועל דרך ההסתכלות שלו על העולם שסובב אותו.
המוטיב העובר בספר שוב ושוב הוא החלומות והתכניות הבלתי-מושגות. במהלך הקריאה ישנה התפתחות של הדמויות. יש הזנה הדדית ביניהם והם
נשמעים אחד לעצותיה של השנייה ולהיפך. היחסים הולכים ונעשים קרובים יותר ויותר והם נתמכים אחד בשני. אנדראס אפילו מעז לומר שלו היו
נפגשים היתה פורחת ביניהם אהבה. לקראת סוף הספר חל שינוי. הן בחייו של אנדראס והן בחייה של טינה.
שווה בהחלט קריאה.. מומלץ.

אן יאנגסון, הסופרת, מתגוררת באוקספורדשייר, אנגליה. הוציאה לאור את הספר בגיל 71. רומן ביכורים.

כתבה: חוה ביסטרי, ספריית רמת אליהו

 

כריכת הספר אחכה לך במוזיאון